חמש יחידות אהבה ~ Five Points Of Love

פרק 12- קלסטרופובית

״שלום.״ שמעתי קול מוכר מעליי, ״היי, מה תרצו להז-״ נעצרתי כשהבחנתי שזה ניר. ״מה אתה רוצה?״ שאלתי ביאוש ״אור!״ עדי כעסה עליי כשהקשיבה לשיחה ״מה את רו-״ ניר קטע אותי ופנה לעדי ״זה בסדר.״ אמר לה והתיישב על הבר מולי.
״אפשר קולה?״ שאל בשקט ״בוודאי.״ עניתי והנחתי מולו בקבוק זכוכית קטן.
״סיימת?״ שאלתי לאחר עשר דקות, לא חיכיתי לתגובתו ולקחתי את הבקבוק, ״מוזמן להשאיר עשרה שקלים.״ הוספתי ממשיכה לנקות את הכוסות ״חכי רגע״ תפס בידי וסובב אותי חזרו אליו ״שחרר״ אמרתי ונעמדתי מולו ״אני מצטער.״ אמר, ״אוקיי״ אמרתי ״נכון הייתי לא בסדר והייתי צריך להגיד לך מההתחלה שאני בעניין של ירין.״ אמר וזה פוט הכאיב. לא כי אכפת לי מניר, זה עניין של עיקרון, שהוא מעדיף את ירין.
״את ידידה טובה שלי ומשעמם לי בלעדייך, אפשר לחזור להיות כמו פעם?״ שאל ״לא.״ אמרתי ובלעתי את הרוק ״אבל אפשר להפסיק לריב..״ לחשתי והוא חייך ״תודה..״ מלמל בחיוך ״מתי את מסיימת?״ שאל ״עכשיו.״ עניתי אחרי שהבטתי בשעון, נכנסתי אל החדר עובדים, הנחתי את הסינר נשארתי עם הטישרט השחורה שלי והסקיני השחור.
פיזרתי את שיערי וקשרתי את השרוכים של האולסטאר השחורות שלי, שהיו כבר ממש בלויות.
״חיכית לי?״ שאל כשהיא נשען על דלל בית הקפה מביט בי ״כן.״ אמר ושנינו יצאנו החוצה ״לאן את מכאן?״ שאל כשעמדנו בחוץ ״אליי.״ הלב שלי ניטר מהתרגשות והסתובבתי מחייכת אל אביתר שמשך את תיק הגב שלי מגבי ״את באה?״ שאל והנהנתי ״ביי ניר, נדבר.״ נשקתי ללחיו והתקדמתי אחר אביתר אל האופנוע שלו ״איפה האוהל?״ שאלתי והוא פתח את הרכב שמולנו ״כנסי.״ אמר ונכנסתי לידו ״לא הספקתי לעבור בבית, זה אצלי בדירה.״ אמר והנהנתי ״היית אומר לי, הייתי מגיעה לשם לבד.״ אמרתי והוא העביר את היד בשיערו ״כבר אמרתי לך שאבוא, זה במילא בדרך שלי.״ אמר והחנה את הרכב למול בניין גבוה. ״בואי,״ אמר ויצאתי אחריו, נכנסנו פנימה והוא הזמין את המעלית, הוא נשען על הקור ממתין לה ומביט בי ארוכות, נסיתי להסתכל על כל דבר חוץ ממנו.
המעלית הגיעה ונכנסנו שנינו בשתיקה, הוא לחץ על קומה ארבע והמעלית החלה לעלות. לבסוף היא נפתחה במסדרון ארוך ולבן, התקדמנו אל הדלת השלישית והוא פתח אותה בעזרת המפתח.
״את יכולה לשבת רגע בסלון,״ הציע וניגש לתוך אחד החדרים, הבית היה יחסית קטן, היה סלון נחמד ובינו לבין המטבחון הגדול הפריד קיר, הבית היה מרוהט בגוונים לבנים ושמנת, מה שגרם לי לתהות אם חי עם מישהו, לא יכול להיות שגבר מחזיק ככה בית.
״הינה זה.״ חזר עם שק שחור, דחפתי אותו לתיק שלי והתיישרתי. ״את רוצה לשתות משהו?״ הציע וסרבתי בנימוס ״אני אחזיר אותך הביתה״ אמר ופתח את הדלת ״אין צורך,״ חייכתי אליו ״אז לפחות לכניסה של הבניין?״ שאל וצחקקתי, יצאנו למעלית והפעם היא הגיעה מהר יותר משציפיתי.
״ארזת כבר תיק?״ שאל ״האמת שתכננתי היום בלילה..״ מלמלתי ״אתם יוצאים מחר בחמש לא?״ שאל והנהנתי.
פתאום המעלית רעדה ונשמע רעש מבהיל.
״אמאלה.״ אמרתי בילדותיות ״תירגעי,״ אמר וניסה ללחוץ על הכפתורים שפותחים את הדלתות ״כוסאמק, מאה פעם אמרתי להם לבדוק את המעלית!״ קילל מטיח את אגרופיו על דופן המעלית. ״פשוט.. מישהו יזמין את המעלית במוקדם או במאוחר.״ אמר מתיישב ״את קלסטרופובית?״ שאל כשקפאתי במקומי ״קצת..״ מלמלתי והתיישבתי על הריצפה מולו, ״תתקרבי. אני לא נושך.״ אמר והתקרבתי אליו.
״איפה האופנוע שלך?״ שאלתי כשלא ראיתי אותו בכניסה ״בבית של ההורים שלי, זה הרכב שלהם.״ הסביר, ״לא הגיע הזמן להתבגר ולקנות אוטו?״ גיחכתי והוא חייך בחזרה ״עם איזה כסף?״ שאל ״עם הכסף שאתה מזכיר את הדירה הזאת!״ צחקתי בקול ״אם תהית, זאת מנקה שמסדרת שם.״ אמר ומשהו נרגע.
״רואים שיש שם נוכחות של אישה.״ אמרתי ״שתדעי לך שאני נורא מסודר.״ הוא שילב את ידיו בגיחוך, ״מה ניר רצה ממך?״ שאל במעט קנאה, זה החמיא לי.
״התנצל.״ סיכמתי את כל השיחה ״סלחת לו?״ שאל מתעניין ״כן.״ עניתי והוא הרים גבה ״ככה בקלות?״ הוא אמר בזלזול ״אנחנו ידידים.״ הסברתי ״הוא רוצה יוצר מזה..״ מלמל ״זה לא נכון,״ אמרתי ״זה כן.״ קבע ״זה לא!״ הרמתי את קולו ״זה כן וזה שקוף..״ מלמל ״חמה אתה חושב ככה?״ שאלתי מבולבלת ״כי כולם רוצים ממך יותר בשלב מסוים!״ אמר והתחוללה שתיקה ״זה לא נכון..״ מלמלתי משפילה את מבטי ״תאמיני לי.״ הוסיף בקול עמוק ״ממבט ראשני את ילדה יפה ונחמדה.. אבל ככל שמכירים אותך..״ אמר וגרם לי להרים את מבטי לשלו ״זה כאילו אתה לא מבין איך לא שמת לב לכל הטוב שבך עד עכשיו.״ אמר גורם לי להסמיק.
״זה זז.״ אמר ושנינו קמנו ממקומנו, עמדתי ליד הדלת בציפייה כשהוא מאחוריי, לפתע ידו נכרכה על שורש כף ידי וסובבה אותי אליו קרוב יותר מאי פעם.
״תפסיקי להילחץ ממני.״ ביקש מקרב את פניו אל שלי, פתאום דלת המעלית נפתחה ובחורה גבוהה ושחומה צעדה פנימה ״מה שלומך אביתר?״ שאלה בחיוך מעבירה בי מבט ״מצויין.״ אמר מביט בה ואז תופס את ידי וגורר את שנינו מחוץ למעלית.
״את בטוחה שאת תסתדרי?״ שאל כשעמדנו מחוץ לבניין ״כן.״ אני לא. אני אלך עכשיו ברגל קפואה מפחד.
״אל תשקרו לי,״ אמר ופתח את דלת הרכב ונכנס אליה ״אני אסתדר אביתר.״ אמרתי מתחילה להתקדם ״תעלי לרכב ותקצרי לשנינו את הערב הזה.״ ביקש וגילגלתי את עיניי נכנסת לרכב.

״אני בא לטיול השנתי שלכם.״ אמר כשחנה את רכבו מול הבית שלי, ״מה?״ שאלתי מנתקת את החגורה ״מורה מלווה״ הסביר ״אז ניפגש מחר?״ שאלתי בחיוך ״לילה טוב..״ נאנח לא מביט בי.
יצאתי מהרכב, ללילה ארוך של אריזת מזוודה.
*
״מה יש לך?״ לחשה לי אמה כשנרדמתי על כתפה ״אני עייפה!״ זעקתי ״מתי הלכת לישון?״ שאלה אותי שני ״שלוש..״ מלמלתי ״כמה כבר ארזת?״ שאלה מצחקקת, חייכתי חיוך עייף התגובה.
כי רק אני ידעתי, שתכלס? סיימת לארוז כבר בשתיים עשרה וחצי, ולא הירדנית כי המוח והלב שלי לא הפסיקו לעבוד, פשוט סירבו להירגע ולתת לי לישון! הם חזרו להשתגע כשראיתי את אביתר צועד במכנס ברמודה קצר וטישרט לבנה כשתיק על גבו ומשקפי שמש מכסים את עיניו.
״הוא נוסע איתנו?״ שאלה אמה ״הייתי אצלו אתמול.״ פלטתי באגביות ״מה?!״ שני צעקה ״ששש״ לחשתי לה והיא הנמיכה את הקול ״מאיפה השגתי אוהל?״ שאלתי כמובן מאליו ״אני ישנה באוהל של פאקינג אביתר החכם והחתיך?״ אמר נאנחת לאחור אמה. ״כן, שלו.״ אמרתי ״מה שאומר שאסור לאכול כמו בהמות, ואז להשאיר שאריות של חיות״ אמרה שני בלחץ,
״בוקר טוב״ ניר הניח נשיקה קצרה על הלחי הימנית שלי ואז התקדם לחבריו ״מה זה היה?״ שני שאלה ״דיברנו אתמול״ הסברתי ״מה הקטע איתו?״ שאלה שני בצחקוק ״ידידים.״ אמרתי קובעת עובדה ברורה, ״עזבי את ניר,״ אמה אמרה מביטה על אביתר, שהביט בנו מהדק את לסתו בקשיחות, ״מה הקטע שלך איתו?״ שאלה אמה ״סתם, לא יודעת״ אמרתי מודעת לעובדה שיש שם משהו, לפחות מהצד שלי.

משתדלת להעלות לכן פרק למרות הכל💓