חמש יחידות אהבה ~ Five Points Of Love

פרק 31

״את רוצה לחזור?״ אביתר נשען על הגדר בצידה הפנימי של ביתו של נריה ״לא.״ אמרתי בחיוך, הוא שאף מהסיגריה שעכשיו הדליק וכהרגלו שיחרר את האוויר המזוהם הרחק מהפנים שלי.
היה קפוא בחוץ, ושנאתי את העובדה שכולם ישבו בחוץ בגלל הנרגילות. סגרתי את המעיל עור השחור שלי ואביתר כיבה את הסיגריה שלו, הוא דחף לפיו מסטיק בטעם מנטה שיעביר קצת את הטעם והריח מהסיגריה, שהוא יודע שאני שונאת.
״קר לך?״ שאל, חבורה של נערים נכנסו לבית מהשער שהיה ממש סמוך אלינו, הם הביטו בי ואביתר מיהר להניח את ידו על מותני ברוכושניות, צחקקתי והוא הביט בהם בהרמת גבה.
״קפוא לי״ עניתי לשאלתו והנחתי את כפות ידיי על לחיו, הוא נרתע מעט מהקור, אבל אז תפס בהן וחימם אותן בעזרת ידיו ופיו, הוא הכניס אותן לתוך הכיס של הקפוצ׳ון שלו וכך הצמיד אותי אליו יותר, ״אני אוהבת אותך״ הרגשתי הצורך לומר לו את זה שוב, הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיי, חמימות הציפה אותי והפרפרים בבטן שלי לא חדלו להפסיק.
״קלו לכם חדר!״ נריה צעק והתנתקתי מאביתר בביישנות, התכוונתי לזוז מעט לאחור אך הוא החזיק אותי צמוד אליו ״לך תעשה ביד או משהו״ אביתר החזיר ואני פרצתי בצחוק, הוא נישק אותי שנית ואז התקדמנו חזרה אל כולם.

״למה שלא תשארי אצלי?״ שאל בפעם השלישית, גילגלתי את עיניי ״כי לא יתנו לי, נו.״ אמרתי ביאוש, אין לי כוח לחזור לדיון הזה שוב.
אביתר פתח את דלת ביתו, ״תיקח כולה חולצה ונלך אליי נו,״ האצתי בו, הייתי עייפה וכל מה שרציתי זה להיכנס מתחת
לשמיכה שלי יחד עם אביתר והפעם הבאה שאפקח את העיניים זה כי השמש החמימה של שבת בבוקר תעיר אותי יחד עם אביתר שיחבק אותי בדיוק כמו כל הערב הזה אצל נריה.
״אואה, אז אני ישנה לבד הלילה?״ בחורה גבוהה יצאה מהמטבח, קפצתי בבהלה והבטתי בה, מי זאת ומי היא עושה בבית של אביתר? ״אל תיבהלי מתוקה, אני לא מפלצת.״ אמרה נשענת על הקיר שחצץ בין הסלון למטבח, היא הייתה לבושה בגופייה לבנה, ומכנסי פיג׳מה קצרצרים שהבליטו את הרגליים הארוכות שלה, היא הייתה שזופה בעלת שיער ג׳ינג׳י ועיניים ירוקות, היא הייתה מדהימה.
״את כאן?״ שאל אביתר ביאוש ״מי זאת?״ שאלתי מביטה בו ״לא סיפרת לה עדיין עליי?״ שאלה בגיחוך, הלב שלי החל לדפוק בקצב מהיר והרגשתי כל כך חסרת אונים ״לינור״ אמר ובחנתי אותה שוב, היא אפילו מדהימה יותר כשמסתכלים שוב.
״ו?״ שאלתי ״ואני גרה כאן.״ היא התפרצה בחוסר סובלנות, בלעתי את רוקי והבטתי באביתר, הוא זז באי נוחות ונכנס לחדרו, המשכתי לעמוד באמצע הבית, המומה לגמרי, ״את הילדה?״ שאלה בהרמת גבה, שתקתי. ״זאת אומרת,״ הוסיפה ״החברה.״ אמרה בציניות, ״היי, אני הקודמת לך.״ הושיטה את ידה לעברי, זאת אקסית של אביתר?
הבטתי בה וכל מה שהצלחתי לחשוב כמה הרגליים של מפתות את אביתר ובדוק שעכשיו הוא עושה דברים אסורים בחדר.
פתחתי את דלת חדרו של אביתר, מצאתי אותו יושב על המיטה כשהפלאפון הנייד בידו, עמדתי שם מביטה בו ״מה?״ שאל מרים את מבטו לאחר מספר דקות, ״אתה באמת שואל?״ אמרתי בציניות, ״לינור.״ אמר שוב ״תנסה שוב.״ אמרתי משלבת את ידיי, ״היא גרה כאן, עד שתמצא דירה חדשה״ אמר ונשכתי את שפתי בכעס ״כמה זמן כבר?!״ איגרפתי טת ידיי ״שבועיים בערך..״ מלמל ״ולא סיפרת לי!״ אמרתי בכעס ״זאת בסך הכל שותפה שלי..״ מלמל ״והאקסית שלך!״ צעקתי והוא הביט בי בעיניים גדולות ״זה היה מזמן,״ אמר בביטול ״איך לא סיפרת לי דבר כזה, והייתי פה כל כך הרבה!״ אמרתי בתסכול ״עובדה, שהיא לא המצאת כאן הרבה, בכל מקרה היא עוזבת תכף, זה זמני.״ אמר באדישות ״זה לא בסדר,״ אמרתי פגועה ״זה בסדר גמור, אל תקבעי לי מה לעשות ועם מי לחיות.״ אמר בקול שקול, ״אוהו, בוודאי.״ אמרתי בשעשוע ״אתה פאקינג גר עם האקסית שלך ולא חשבת לספר לי?!״ שאלתי בכעס נעמדת מולו ״לא.״ ענה בפשטות ״תראי איזה חפירה עכשיו,״ הוסיף, ״אני לא בן 18 אור, אני לא חיי עם האקסית שלי בשביל להשכיב אותה, תתבגרי.״ אני שונאת שהוא מדבר ככה, ״תתבגרי.״ כאילו הפרשי הגילאים ביננו לא מהווים גורם משמעותי בלי שום קשר.
״זאת אני אביתר תלמד להתמודד עם זה״ אמרתי בשילוב ידיים ״אבל אני כבר לא מצליח,״ אמר בצחקוק מיואש, הרגשתי שהיחסים ביננו מגיעים אל קיצם ״אור אני בן עשרים ואחת אני לא יכול להמשיך לחיות כמו נער בן 16 וגם לא שבע עשרה..״ מלמל ״ואני לא רוצה שאת תתחילי להתנהג כמו אישה בת עשרים או עשרים ואחת ותאבדי את כל הנערות שלך.״ קבע והרים אליי את מבטו ״מה אתה אומר? שאתה כבר לא אוהב אותי?״ שאלתי בביטחון ״שמעת אותי אומר את זה?״ שאל בכעס ״אז?״ שאלתי לא מבינה ״לפעמים אנשים לא מתאימים״ אמר במהירות, כמו שמורידים פלסטר, כאב לי כל הגוף ורציתי לקרוס בבכי. אבל ידעתי שאני הרבה יותר מזה. ״היה לנו טוב אור באמת״ הוסיף ״ומה?״ שאלתי לא מבינה ״אור זה ריבים שלא נוכל להפסיק אף פעם, את עוד בת 16 ולגיטימי שלא תרצי שהחבר שלך יחייה עם האקסית שלו, אבל שאתה בן 21 אתה מבין שלדברים יש פורפורציות״ הסביר ״אביתר זה אף פעם לא לגיטימי לגור עם האקסית שלך כשיש לך חברה, ועוד אפילו לא לספר לה״ אמרתי והוא נשך ברוגז ״את רוצה שאקח אותך הביתה?״ שאל, הנהנתי.
יצאנו מהבית שלו ואני מניחה שלינור הייתה במטבח, כי לא ראיתי אותה כשיצאנו.
ירדנו במעלית בשתיקה מרוחקים זה מזה, התפללתי שלא נגיע הביתה ותהיה לנו עוד הזדמנות לדבר.

״את כועסת?״ אביתר הניח את ידו מעל המושב שלי, בחרתי שלא להגיב. האוטו חנה מול הבית שלי ולא ידעתי מה רציתי יותר, לברוח משם או להישאר שם איתו לתמיד.
״אור.״ קרא בשמי שוב, הסטתי אליו את מבטי, שמרוב עצב כבר לא יכל לשדר כעס, רק כאב. ״אני חושב שזה הסוף, שלנו.״ הוא אמר ועצמתי את עיניי בהבנה.
״עדיף מוקדם מדי מאשר מאוחר מדי״ לחשתי ״אני מצטער שככה הדברים התגלגלו,״ אמר כמעט בלחש ״אבל?״ שאלתי משלבת את ידיי ״אני אולי צריך קצת לחשוב״ ביקש נאנח ״מה זה אומר?!״ שאלתי בכעס ״שאנחנו בהפסקה?״ המשכתי בשאלה ״לא.״ קבע ״זה אומר שאנחנו.. לא יחד. אני לא רוצה שנהיה תלויים באוויר במצב של יחד או לא יחד, אוקיי?״ שאל מניח את ידו על רגלי, שנעה במהירות.
״לילה טוב,״ אמרתי מעיפה את ידו ויוצאת מהאוטו בסערה, רק אז, כשנכנסתי לתוך הבית, נעלתי את הדלת, כיסיתי את עצמי בפוך הענק שלי, הרשתי לעצמי להתפרק בדמעות, כשהריח שלו שאני כל כך אוהבת אופף אותי ומעלה בי זכרונות לא ממש רחוקים, של לפני כמה שעות ששכבנו יחד במיטה שלי.
אני צריכה לשרוף את המצעים האלה, שכל כך מזכירים לי את הבן זונה שתופס את כל הלב שלי. איך הרשתי לעצמי להתאהב ככה? להתאהב זה נורא, לאהוב בן אדם, זה עוד סיבה להיות עצוב כשרע לו. זה להיות תלוי עד כדי אובססיה במישהו אחר. זה הפחד לאבד אותו כל הזמן,זה הפחד לשקוע בעצב אין סופי בלי היכולת.. לשחרר.
ולי? לי אין כרגע את היכולת לשחרר, אני לא מאמינה שאביתר
נפרד ממני, וזה סופי.
אני שונאת להתאהב.

בפרק הקודם נכתב במקום הפרש של חמש שנים- שלוש שנים.
זה תוקן מזמן ועדיין אני מקבלת הודעות ותגובות נורא קטנוניות
שמתעסקות בזה, אני חושבת שזה מאוד ילדותי לחפש ולנסות ״להפיל״ על שטויות מזעריות כאלה, שלא משנות שום דבר.
מאחלת לכן שבת שלום. (תדעו שאני עדיין מטורפת עליכם❤️)