Double - Harry styles fanfic

Epilogue

זה היה הצעד הראשון למערכת היחסים שלהם. הם החליטו לקחת את זה לאט, לדבר, לבדוק, להיות בטוחים לפני שהם עושים את הצעדים הבאים. הייתי גאה בהם.

נייתן עזב את לונדון אחרי שנתיים. אחרי שהוא גילה ששיחררתי את הארי, גם מהמרתף וגם מהחיים שלי, דברים השתנו קצת בנינו. הוא כבר לא היה הנייתן שראיתי או רציתי לראות, הוא היה נייתן שתמיד דאג לי, שהיה מוכן לשים את הלב שלו על השרוול כל פעם מחדש בשבילי, לא משנה כמה פעמים שברתי לו אותו. נייתן היה בחור אמיץ, אמיץ יותר מכל מי שהכרתי. זה דורש הרבה אומץ וכוח להיות ליד זה שאתה אוהב עם הידיעה שהוא לא אוהב אותך בחזרה ולהמשיך לחייך כאילו הכל בסדר. אבל אולי באמת הכל היה בסדר.

הוא לא ניסה לדחוק בי וגם לא קפץ על ההזדמנות הראשונה. הוא פשוט היה שם, תומך, מחבק, מסיח את דעתי לרגעים קטנים ומנגב את דמעותיי ברגעים יותר ארוכים. ידענו שבנינו זה כבר לא ילך, אפילו לא חשבנו על לנסות. אולי הוא הבין שהלב שלי לעולם לא יחזור או אולי הוא גילה שמגיעה לו מישהי יותר טובה ממני. מישהי שהיא לא שאריות.

הוא עבר לשיקגו ללמוד משפטים, משהו שמגיל קטן הוא רצה, לפני שנכנס לכל בלאגן הכנופיה. היה לו את הראש, היה לו את השכל ועכשיו גם היה לו את האפשרות. בשיקגו הוא קיבל מלגת לימודים מלאה אחרי שהוא עשה את המבחנים והמכללה הייתה יותר משמחה לקפוץ עליו. זה עשה להם שם טוב, זה שבחור מהחיים הקשים כמו של מזרח לונדון לומד אצלהם. בסופו של דבר הכל זה השם, החיצוניות. אבל נייתן נהנה מזה אז כולנו היינו שמחים.

בסוף השנה השניה שלו הוא הכיר את רייצ׳ל. אמריקאית שהייתה רחוקה מלהיות טיפוסית. היא הייתה שקטה, קטנה, מרבה לחייך אבל לא לדבר. קלואי אמרה בהתחלה שלפי דעתה היא מזכירה אותי, ולכן נייתן בחר בה, אבל זה לא הפריע לי כי רייצ׳ל לא הייתה שאריות. רייצ׳ל לא הייתה צל של משהו. היא הייתה היא בעצמה, ואילו אני, כל מה שנותר ממני זה דמות מהלכת של משהו שבעבר היה חי.

שמחתי בשביל נייתן, למעשה מצאתי את עצמי שמחה כל פעם שמישהו מהסובבים אותי היה מוקף באהבה. קלואי קראה לי הקופידון הבודד, כי אהבתי לשלוח חצים ולראות איך כולם מאוהבים, אבל לא הסכמתי לשלוח חץ אל עצמי. לא כי פחדתי, אלא כי פשוט לא היה לו איפה לפגוע.

בגיל 21, קלואי ואני טסנו לאמריקה כמו שתמיד חלמנו. זה היה אומנם טיול קצר, לא יותר מחודשיים, אבל זה היה כל מה שחלמנו עליו. זאין התנגד, רצה לבוא יחד איתנו כדי לשמור על שתינו אבל קלואי הייתה מספיק חזקה כדי להוריד אותו מזה. היינו צריכות את זה, להיות רק שתינו. רק שתינו ולילי ששמרה עלינו מלמעלה.

אחר כך מצאנו לנו דירה בצפון אנגליה, כל אחת מאיתנו מצאה לה עבודה ופשוט חיינו את החיים. זאין היה בא לבקר כל סוף שבוע ואז זה הרגיש כמו הימים הטובים, הימים בהם הייתה לי משפחה.