Double - Harry styles fanfic

Chapter 8

דאבל. פרק 8.

יומיים אחרי שנפגשתי עם זאין והוא הבהיר לי שלא אהיה זונה, עדין לא הצלחתי להתרגל לעובדה שאני חלק מהם עכשיו. הדבר היחיד שחיזק לי את המציאות היה חשבונית הקבלה שבית החולים קיבל על התשלום לסבתא.

עדין לא עשיתי אף פעולה אבל זאין החליט לתת לי למקדמה. התכוונתי להתווכח איתו אבל הוא איים עלי שהוא יסרב להכל אז נשארתי בשקט.

מחשבות רבות רצו בראשי באותם הימים. חלק ניסו לעכל, חלק ניסו להדחיק, אחרות בכלל התעסקו במשהו אחר.

הארי.

בדיוק כמו שסבתא אמרה הגורל דאג להפגיש אותנו וגרם לי לתהות האם הוא שונא אותי. זה היה בלתי צפוי, וכמעט בלתי רצוי.

זאין קבע איתי יום לאימונים. הוא אמר שביום הזה הוא יבחן את הכושר שלי, את הכשרונות שלי ויתן לי משימה ראשונה ופשוטה.

עסקת סמים.

רק המחשבה על זה הפכה לי את הבטן.

הוא הרגיע אותי ואמר לי שזה לא כמו שזה נשמע ושזה רחוק ממה שמראים בסרטים. אף אחד לא ינסה לסמם ולאנוס אותי, אף אחד לא יוציא עלי אקדח.

״את פשוט מקבלת את הכסף, נותנת לו את הכדורים וזהו. קלי קלות.״ הוא חייך ואני חייכתי גם. מנסה להסתיר את הלחץ שלי.

קבענו ליום רביעי, לחצות בדיוק. נייתן אמר שהוא יהיה כמה מטרים לידי למקרה ומשהו ישתבש. העדפתי לא לחשוב על מה יכול להשתבש ומה יהיו התוצאות של כך.

כמובן, הסתרתי הכל מכולם. היחידים שידעו על הצטרפותי אל הכנופיה היו זאין ונייתן. נשבעתי לשמור על פה סגור, לא להעיר הערה אחת לא במקום ולא לעורר חשדות. לא קלואי, לא לילי, לא סבתא. גם לא הפרחים בגינה. אף אחד אסור לו לדעת שאני חלק מהם עכשיו.

זאין אמר שהוא יביא לי מסכה כדי שגם אלה שאני אעבוד מולם לא ידעו מי אני.

הרגשתי לחוצה ומפוחדת, אם לומר את האמת. אבל השתדלתי לנצל את הזמן שנשאר לי עד יום רביעי ולחשוב על כל מלבד על המשימה שלי.

עד לרגע שהגורל הראה לי כמה אני חסרת מזל, הכל הלך די טוב.

שש אחר הצהריים. השמש לקראת שקיעה, האוויר נעים ללכת לצידו. השמים צבועים כמו ביצירת אומנות ושעות הביקור אצל סבתא הסתיימו.

צעד אחר צעד, הסתכלתי על הנעליים שלי כשחזרתי את הדרך הביתה. למזלי, לא היו לנו שיעורים או עבודות למחר וחייכתי לנוכח העובדה שאוכל ללכת לישון בשקט ובשלווה.

לפחות זה מה שחשבתי ורציתי לעשות, עד שהגעתי אל תחילת הרחוב שלי, מופתעת לראות את דמותו הארוכה של הארי נשענת על אחת מהמכוניות הישנות.