דאבל. פרק 38.
הארי עזב עם עלות השחר.
רגע אחד הוא היה לצידי, גופו מהווה לכרית לראשי, ידיו אחזו בי כאילו אין הן יכולות לעזוב ובית החזה שלו עלה וירד בקצב קבוע. הלכתי לאיבוד כשאצבעותיו הארוכות ליטפו את עורי בעדינות, שולחות תחושה של חמימות לגוף שלי והופכות את עיניי לכבדות.
סירבתי להירדם. סירבתי לעצום את העיניים כי ידעתי שברגע שאפקח אותן הוא כבר לא יהיה לידי. סירבתי להכיר בעובדה שלא נוכל להישאר בבית לנצח, שלא נוכל להסתתר מהכל. הוא ממחוז אס ואני ממחוז אמ ואנחנו צריכים להתמודד עם המציאות שסביבנו, מכוערת ורעה ככל שתהיה.
הלב שלי דימם אליו אהבה, אהבתי אותו בכל חלק וחלק שהיה בי. היו לי מחשבות על עתיד ביחד, היו לי דמיונות על סיטואציות שהיו יכולות לקרות ביקום מקביל, יקום בו אנחנו לא צריכים להרוג את האנשים שהשני הכי אוהב ומוכיר. הארי היה אח של אדם, אני הייתי בת הדודה של זאין. זה היה כאוס שחור שלעולם לא יהפוך לשלום בצבע לבן.
אבל לא משנה כמה ניסיתי להלחם בזה, כמה סירבתי לקבל את העייפות, העיניים שלי נעצמו לכמה רגעים קצרים וארורים. רגעים מהם התעוררתי בבהלה והבטתי סביב, מגלה את עצמי מכוסה היטב בתוך המיטה, מיטה גדולה וריקה שכנראה, מעולם לא הייתה נועדה בשביל שניים.
זה היה מאוחר מידי והארי כבר נעלם. לא שמעתי אותו, לא הרגשתי אותו, הוא לא השאיר אחריו כלום ולרגע התחלתי לחשוש שאולי דמיינתי הכל. אולי הוא מעולם לא באמת הגיע, אולי זה הכל היה חלק מהדמיון שלי. אולי השתגעתי סופית.
אבל כשהבטתי במראה רגע לפני שנכנסתי למקלחת, קלטתי על גופי אותיות שחורות ודקות, באזור של הלב. לא לקח לי הרבה זמן להיזכר ממתי הן והחום שוב התפשט בגוף שלי.
כמה דקות לפני שהארי ואני נכנסנו למיטה לישון, הארי תפס עט דק שהיה על השידה והתעקש למשוך את צווארון חולצתי למטה. הוא לא סיפר לי מה בדיוק הוא כותב ואני הייתי צריכה לשכב ללא תזוזה על גבי בזמן שהוא חרט בעדינות דברים שרק הוא ידע. אחר כך, הוא הסתכל מרוצה על עבודתו, נשק בזהירות לאזור ונזהר שדבר לא ימרח, וסידר את החולצה שלי בחזרה לפני שעטף אותי בין זרועותיו אל תוך המיטה.
ניסיתי להתקרב אל המראה ולאט לאט חיוך מפגר התפשט על שפתיי. האותיות היו מחוברות וצפופות בכתב יד עדין ויפייפה, כזה שנראה כמו עבודת אומנות.
'שייך להארי.׳
חום נעים זרם בחלקי גופי, החיוך דבילי ולא יורד משפתיי. הוא ידע היטב מה הוא עושה והוא צדק ללא צל של ספק.
הלב שלי היה שייך אליו. הוא תמיד היה והוא תמיד יהיה.
***
האווירה מעולם לא הייתה כל כך מתוחה כמו אז, כשישבנו שלושתנו בדומינו. זו הייתה דממה מעיקה שכזו, מהסוג שגורם לך לשמוע זמזום מציק ורציף.
YOU ARE READING
Double - Harry styles fanfic
Fanfictionברוכים הבאים למזרח לונדון. המקום היחיד בו יש שני צדדים אפלים. *** #זוכה פרסי וואטיס בשיחת העיר #מקום 2 ברומנטיקה אזהרות - כולל תכניים מיניים ובוגרים, כנופיות, סמים, פשע, התעללות ומוות. פאנפיק מקורי על הארי סטיילס.
