דאבל. פרק 37.
הארי נשאר איתי במשך כל חמשת ימי האבלות. מתוכנן או לא, הוא לא התכוון לעזוב אותי ואני לא התכוונתי לבקש ממנו ללכת. הייתי צריכה את זה, הייתי צריכה אותו לידי כי ידעתי בתוך תוכי שזה לא ימשך לנצח.
ידעתי שחמשת הימים האלה הם הבריחה שלי מהמציאות. ידעתי שהימים האלה יהיו הזיכרון האחרון הטוב ביותר שלי כי דברים הולכים להשתנות לנצח. מבלי אפשרות לשנות אותם, מבלי אפשרות להסביר, מבלי אפשרות לבקש סליחה.
הייתי מופתעת על הגילויים שהוא סיפר לי באותם רגעים על המיטה. איך הוא נפתח בפניי על תפיסת העולם שהייתה לו כלפי אדם אחיו, איך הוא תמיד רצה לעזור ואיך אדם תמיד סירב. תמיד רצה לשמור עליו.
עד אז, הייתי בטוחה שהוא משחק משחק כפול, כמוני. כשהוא סיפר לי שהוא אח של אדם, בלילה ההוא לפני שברחתי לנייתן, כעסתי כל כך שהוא שיקר לי. הייתי כל כך בטוחה שהכל היה שקר. כשל מה שהוא סיפר לי על עצמו, כל המילים היפות שהוא אמר לי. כל המבטים שהוא נתן לי. שהכל היה סוג של משחק חולני בשבילו כדי לנסות להגיע אלי כי אני קרובת המשפחה של זאין.
אבל טעיתי.
הארי לא היה כזה. הוא היה כל מה שהוא הציג בפניי. הוא היה כל מה שהוא אמר לי. הוא היה פשוט הוא, רק עם שם אחר. הוא לא רצה לספר לי שהוא אח של אדם כי הוא ידע שזה יכניס אותנו לסיטואציה של רומיאו ויוליה, ולאף אחד מאיתנו לא היה את הכלים ואת הכוח לכתוב את התסריט מחדש.
אז בשונה ממה שחשבתי, אני הייתי היחידה עם המשחק. הארי לא ניהל חיים כפולים. הוא באמת היה סטודנט, הוא באמת גר בדירת חדר וחצי ליד שדרות האירוסים של המחוז השני. אמא שלו מתה בלידה והוא באמת גדל אצל הדודים שלו. לא היה לו אף קשר לכנופיה של אדם מלבד העובדה שהם נשאו את אותו הדם. שם זה התחיל ושם זה נגמר מבחינתו.
לקח לי קצת זמן להבין את זה, אבל זה נגמר שם גם מבחינתי.
הפסקתי לכעוס על השקר שלו והבנתי שהשקרים שאני סיפרתי היו הרבה יותר גרועים. אלוהים, אני רצחתי אנשים מבלי שהוא ידע! אני העמדתי פנים של ילדה טובה ותמימה כשבלילות הייתי יוצאת למסע הרס קטלני ממנו רק צד אחד יצא חי. אני.
זה היה ילדותי וטיפשי מצידי לכעוס עליו בגלל זה, ככה הבנתי. בסופו של היום, הוא רק לא רצה להרוס את מה שאני והוא בנינו. ועל כך, התאהבתי בו אפילו יותר.
במשך חמשת הימים, הוא היה לצידי בכל רגע ורגע. היה שם כדי לגרום לי לצחוק או כדי לנגב לי את הדמעות. לחבק אותי חזק בלילה כשתמונות של סבתא ולילי עלו נגד עיניי, או לתת לי לשמוע את שירת המלאכים שלו כשלא הצלחתי להירדם. הוא פשוט היה שם, מחבק, מלטף, נוכח. אוהב.
הוא היה כל מה שאי פעם רציתי. כל מה שאי פעם הייתי צריכה. הוא היה המשענת שלי ברגעים קשים, הכרית התומכת בלילות ארורים והסיבה להעלות חיוך על שפתיי.
YOU ARE READING
Double - Harry styles fanfic
Fanfictionברוכים הבאים למזרח לונדון. המקום היחיד בו יש שני צדדים אפלים. *** #זוכה פרסי וואטיס בשיחת העיר #מקום 2 ברומנטיקה אזהרות - כולל תכניים מיניים ובוגרים, כנופיות, סמים, פשע, התעללות ומוות. פאנפיק מקורי על הארי סטיילס.
