דאבל. פרק שני.
אני אהבתי את העובדה שהזמן חולף בשתי שניות.
יחד עם זאת, ישנם זמנים, שאני אישית לא מתחברת אליהם, כמו למשל השבוע בו נערכו לנו שני בחינות פתע ושלושה ביקורים משלושה מפקחים שונים ממשרד החינוך כשמטרתם לראות אם כדאי להמשיך לתרום כסף "שיעזור למשרד החינוך הזה" -ע"פ דבריהם- להמשיך לתפקד. בתכלס, הם רק באו לבדוק את מקרי האלימות האחרונים.
לקח לי קצת זמן אבל למדתי לאהוב את בית הספר הזה. זו אולי קלישאה שכל ילדה חנונית הייתה אומרת, אבל לא אצלנו. אצלנו, זה אחרת. בזמן שברחבי העולם תלמידים שונאים את המסגרת, אנחנו אהבנו אותה. הלימודים היו הזמן בו התנתקנו מהצרות שבחוץ ולכמה שעות טובות יכלנו לדמיין שעוד יצא מאיתנו משהו. בשביל חלק מהתלמידים, בית הספר היה הבית השני כיוון שהבית הראשון כבר היה הרוס.
עם מורים לא קשוחים, ויחד עם זאת לא זורמים יתר-על-המידה, הם ידעו איך להיות לא משעממים, אבל לא תמיד הצליחו לרתק אותנו עד שוק. הם היו בדיוק מה שהיינו צריכים, בדיוק מה שהיה חסר. גם אם הציוניים לא היו בשמיים, לפחות היו ציוניים.
אי אפשר לומר שבית הספר שלנו מושלם, כן חסרים בו כמה דברים, אבל אלו רק החומריים, הגשמיים, אלה שמעניינים רק את אלה שלא ממש מעניין אף אחד.
אז בדרך כלל הלימודים היו נחמדים וסבילים, אבל הם ידעו להיות מציקים מידי פעם עם בחני פתע וביקורי מפקחים. אך כמו שהזכרתי קודם לכן, לא ייחסתי לזה חשיבות כלל בעקבות העובדה שהשבוע חלף לו כלא היה. וכבר עמדנו בצמד המילים האהוב עלינו ועל קלואי בפרט - סוף השבוע. סוף השבוע המעיק ביותר והחופר ביותר שעבר עליי בחיים.
אחר הצהריים, כמה שעות טובות לפני שהסופ״ש מתחיל רישמית וקלואי לא הפסיקה לברבר לי באוזן על המסיבה במחוז אס ועל מה היא תלבש, ועל האם כדאי לה לשים עקב בגובה 10 ס"מ או בגובה 12 ס"מ.
"אוי, קדימה, קלואי, זה לא כאילו שני הסנטימטרים האלה משנים כל כך." נחרתי בבוז, ממשיכה לקרוא את מגזין "ווג" שמצאתי זרוק מיתחת למיטתה, הדבר היחידי שנראה כמו ספר ואפשר לקרוא בו. לא שחייהם של סלבס מטופשים זה כזה דבר מעניין, אבל לפחות להעסיק אותי מהרדיו המדבר הזה שנקרא קלואי.
"ברור שזה משנה; ככל שזה גבוה יותר הרגליים ארוכות יותר."
"והתחת שלך חשוף יותר." הוספתי בשקט.
"היי!" היא קראה, מסדרת את אחורי השימלה שלה כדי לגרום לטענתי להיות שלילית. היא לא הצליחה.
"היא לא כזאת קצרה. חוץ מזה זה ג'ימי צ'ו. יש לך מושג כמה היא עלתה?" היא שאלה, לא באמת מצפה ממני מלנחש את מחיר העתק עבור חתיכת הבד הקצרה הזאת שנקראת שמלה. בעוד היא מסתובבת ימינה, שמאלה, מתכופפת, בודקת כל זווית אפשרית כדי לבדוק שה'שימלה' הזו יושבת עליה בצורה מושלמת, מצאתי את זה די מצחיק.
YOU ARE READING
Double - Harry styles fanfic
Fanfictionברוכים הבאים למזרח לונדון. המקום היחיד בו יש שני צדדים אפלים. *** #זוכה פרסי וואטיס בשיחת העיר #מקום 2 ברומנטיקה אזהרות - כולל תכניים מיניים ובוגרים, כנופיות, סמים, פשע, התעללות ומוות. פאנפיק מקורי על הארי סטיילס.
