Double - Harry styles fanfic

Chapter 26

דאבל. פרק 26.

השעון הדיגיטלי צפצף בקול קטן כשהמספרים הראו שבחוץ השעה 3 לפנות בוקר.

הייתי באותה התנוחה, באותה המיטה, באותן זרועות הידיים. הלב שלי פעם בקצב קבוע בבית החזה שלי ולמרות הנשימות שהוצאתי מפי היה לי קשה לנשום.

לא הפסקתי לחשוב. לא הפסקתי להיזכר. לא הפסקתי לכאוב.

היד של נייתן נחה לה בבטחה על בטני שלי, מקרבת אותי אל גופו שהיה מאחוריי. הרגשתי את הנשימות הקבועות שלו בעורפי והייתי נותנת הכל כדי להתחלף איתו אפילו לרגעים קצרים.

הייתי כל כך עייפה אבל לא הצלחתי לישון. בראשי, שיחזרתי שוב ושוב את כל השעות האחרונות, מהרגע שהארי הופיע על מפתן דלתי ועד הרגע בו נייתן ואני נשכבנו חסרי כוחות על מיטתו הזוגית.

מי היה מאמין ששנינו נמצא בה שימוש.

כשעשר דקות נוספות עברו וכל מה שעשיתי היה לבהות באור המספרים, נאנחתי.

מלאך השינה סירב להשפיע עלי ויכלתי להבין את זה. נשמות כמו שלי שייכות לגיהנום. המלאך היחיד שיגיע אלי יהיה מלאך המוות.

איתרתי את אחת החולצות של נייתן על הרצפה ובזהירות ניתקתי את גופי מאחיזתו. הוא זז לכמה רגעים אבל לבסוף המשיך לישון ואני נלחמתי בקור שהכה את רגליי כשיצאתי מהשמיכה.

משכתי את שיערי שנלכד בחולצה ועטפתי את זרועותיי סביב עצמי. הייתי עצלנית מכדי לחפש מכנס אז הסתפקתי בחולצה הגדולה שהגיעה עד אמצע הירך.

ולחשוב שכמה שעות קודם לכן זו הייתה החולצה של הארי שכיסתה אותי. מה נהיה ממני?

בזהירות, פתחתי את הדלת ומיד סגרתי אותה אחרי, מנסה להתרגל לאור המנורה הקטן שבקע מהמסדרון.

דירת רווקים הייתה שקטה וחשוכה למחצה אבל לא יכלתי שלא לתהות עד כמה התואר הזה עדין מתאים לה. הרי לזאין יש את ליאה הזאת ואני ונייתן שכבנו, האם זה אומר שהרווקים הנחשקים כבר לא רווקים אלא רק נחשקים?

״תהיתי מתי תצאי משם.״

״אוי אלוהים!״ קפצתי בבהלה למשמע הקול הפתאומי, פעימות הלב שלי יצאו מקצבם הקבוע והכפילו את מספרם. ״זאין!״

״סליחה, אל תיבהלי. זו לא הייתה הכוונה שלי.״

״ל-לארוב למישהו באמצע הלילה ולבקש ממנו לא להיבהל, זה כמו לירות במישהו ולבקש ממנו לא לדמם.״ ניסיתי להירגע אבל ידיי המשיכו לרעוד. הנחתי אותן על ליבי, ״מה כן ניסיתי לעשות? להרוג אותי?״

״אל תהי מגוחכת, רוזי.״ הוא שידל אלי את החיוך הקטן שלו, החיוך שרק קצוות שפתיו מתעקלות ושובר לבבות, ״אני מאמין שסבלת מספיק להיום.״