Chapter 12

3.6K 356 134
                                    

דאבל. פרק 12.

״לעזאזל!!!״ צרחתי כשזרקתי את הכרית שהייתה על המיטה שלי, מעיפה אותה לכל הרוחות בלי למצמץ.

״לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל!״ צעקתי עם כל גרוני, מעיפה ושוברת כל מה שאני יכולה להניח את ידי עליו.

העפתי את הכריות, הוצאתי את הסדינים. זרקתי בלי רחמים את כל מה שהיה על השידה שלי, שומעת וצופה בזה נשבר לרסיסים אבל זה לא היה קרוב למה שאני הרגשתי.

זה לא היה קרוב למה שאני חוויתי.

בית החזה שלי עלה וירד כשניסיתי לשמור על נשימות יציבות אבל לשווא, לא עברה שניה נוספת וכבר צעקתי שוב, תולשת את התמונה שהייתה על הקיר וזורקת אותה לצד השני. היא פגעה בחלון והזכוכיות עפו לכל עבר.

גם זה, לא הרגיע אותי.

פתחתי את הארון בכעס, מתחילה להוציא את כל הבגדים לרצפה ואז טורקת בלי רחמים את דלת העץ השבורה, מונעת על ידי כעס ועצבים.

הרגשתי את הדם שלי רותח, איך אדים יוצאים מאוזניי כשהמילים של זאין הדהדו בראשי כמו פעמון בלתי פוסק, והעצבים שבי לא נרגעו אף לא לשניה.

״אני לא מאמינה!!״ שאגתי, ״לעזאזל עם הכל!!״

ניגשתי אל החלון השבור, מרימה את הזכוכיות וזורקת אותן שוב ושוב, עד שנהפכו לרסיסים קטנים. לא היה לי אכפת שאני אחתך, לא היה לי אכפת שאני אפצע. כל מה שרציתי היה לנסות להעביר את הכאב הבלתי פוסק שעמד במקום בו היה הלב שלי.

״אלוהים, למה.. למה..״ דמעות בלתי רצוניות החלו לרדת מעיניי, גופי הופך לחלש ומצאתי את עצמי מתמוטטת על רגלי, על הזכוכיות. ״למה..״ ייללתי כמו ילדה קטנה, עטופה כמו כדור ביני לבין עצמי כשעצב החליף את הכעס.

זכרונות מהעבר הבזיקו אל תוך ראשי. לא הרבה מהם, אבל הם היו ברורים כמו אור השמש. זכרונות של אמא, זכרונות של אבא, זכרונות של משפחה קטנה ושמחה.

הייתי ילדה קטנה. הייתי ילדה קטנה ותמימה שלא ידעה כלום מהחיים שלה. לא ידעה מה זה רוע, לא ידעה מה זה טוב, לא ידעה מה זה סבל ומוות.

תמימה ונאיבית שכמותי.

הזכוכיות עליהן ישבתי חדרו אל תוך עורי, אבל הן לא הפריעו לי. למעשה, היה משהו מנחם בכאב הפיזי שהן גרמו לי.

כשהייתי בת חמש לא הבנתי את משמעות המוות שלהם, ולכן לא בכיתי. כשגדלתי, כבר היה מאוחר מידי מכדי לבכות. אבל אז, באותם רגעים אחרי השיחה עם זאין, מצאתי את עצמי מתייפחת כמו ילדה קטנה. מתייפחת כמו הילדה הקטנה שהייתי פעם.

״תחזרו.. תחזרו..״ מלמלתי ביני לבין הדמעות, עוצמת עיניי בחוזקה כדי לראות אותם שוב ומצד שני כדי להרחיק את הזכרונות הכואבים, ״בבקשה..״

Double - Harry styles fanficWhere stories live. Discover now