.דאבל. פרק אחרון.
״את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?״ הוא שאל בשקט, עיניו הבהירות בוחנות כל תו ותו בפניי.
הנהנתי באיטיות, לא סומכת על הקול שיצא לי. רגליי רעדו וגלי חום קטנים עברו בי. האחיזה שלי בכלי השחור הייתה חזקה וזה היה עניין של שניות עד שאשתמש שוב בנשק הקטלני.
״אוקי.״ הוא נאנח, ״אני סומך עליך ואוהב אותך.״
חייכתי, ״גם אני אוהבת אותך.״
שפתיו התלכדו עם שפתיי לנשיקה קצרה וחטופה, אבל אחת שאמרה הרבה מאוד. שנינו ידענו שאולי זו תהיה הנשיקה האחרונה שאי פעם נחלוק בנינו.
או אי פעם ניתן למישהו.
״אני אעשה הכל כדי להגן עליך.״ הוא ליטף את פניי, מתכוון לכאוס שהולך לפרוץ ברגע שניכנס דרך הדלת השחורה.
״אני יודעת.״ חייכתי, ״ואוהבת אותך על זה.״
״בהצלחה רוזי.״
חום נעים התפשט בבטני כשהוא אמר את שמי. זה היה נשמע כל כך טוב כשזה נבע משפתיו.
״גם לך, נייתן.״ נשקתי לשפתיו פעם נוספת, ״בהצלחה לשנינו.״
ואז פרצנו את הדרך השחורה היישר אל תוך מאורת הזאבים של המחוז השני, יודעים שזו תהיה הפעם האחרונה שאי פעם נראה זה את זו, הפעם האחרונה בה אי פעם נהיה חיים.
***
רוז מתה באותו הלילה.
ביום האחרון לחמשת ימי האבלות, היא התחמקה בלילה מהארי וברחה יחד עם נייתן אל המחוז השני. היא החליטה שהיא חייבת לסיים את כל הבלאגן שנוצר, שהיא לא תתן לעוד אנשים למות.
לא כל עוד שהיא חיה.
נייתן היה היחיד שידע על הפעולה שלה. הוא תפס אותה בורחת מהבניין בו גרה ולא התכוון לעצור אותנ כשראה את הנשק שהחזיקה. הוא הסיע אותה אל הגבול באישון הלילה, שניהם יודעים שזו הזדמנות שלא תחזור שנית והיו מוכנים לנצל אותה כמו שצריך.
הם חשבו שמחוז אס לא יצפה להם. הרי כולם ידעו את החוק שאסור לפעול בזמן ימי האבלות, ולכן הם האמינו שהכנופיה של אדם תהיה מופתעת. הם תיכננו לפרוץ אל הדירה בה אדם נמצא ולסיים את מה שהיה צריך להיגמר לפני שנים רבות.
כשרוז מחזיקה באקדח השחור ונייתן עם רובה נוסף, הם לא חשבו שהם יצטרכו יותר מכך בשביל להרוג את אדם.
הם טעו.
ברגע שהם פרצו את הדלת, הופעלה הפצצה שהמחוז השני הפעיל. הדירה הקטנה של אדם, שהייתה מלאה בגז משוחרר, התפוצצה ברעש גדול כשרוז ונייתן נכנסו פנימה.
הכוח והעוצמה של הפיצוץ שברו את כל הזכוכיות, את כל הרהיטים, כל נפש חיה שהייתה בתוך ארבעת כותלי הבית. לצערם, רק נייתן ורוז היו שם. לכודים בתוך כדור אד קטלני, עד הנשימה האחרונה שלהם.
מבחוץ, אדם סטיילס נשען על אחת המכוניות הישנות שברחוב. הוא צפה בעיניו את כל התהליך, מהרגע שרוז ונייתן הופיעו בכניסה לדירה ועד לרגע הפיצוץ הענק. הוא ראה את פטריית העשן שעלתה מביתו ולא יכל שלא לחייך חיוך קטן כשהבין שהם לא יוכלו להינצל.
״זה נגמר.״ הוא לחש בניצחון, משועשע. ״אף פעם לא אהבתי את הנייתן הזה.״
״גם אני לא. יותר מידי נדחף.״
אדם הסיט את ראשו הצידה, פוגש בעיניים ירוקות המשקפות את הדירה הבוערת. הוא הניח את ידו על הכתף, חיוך גאה על שפתיו.
״כל הכבוד, אח קטן.״ הוא אמר בשקט ובחיוך, ״התקבלת, אחי. אתה רישמית חלק מהכנופיה.״
על רקע הלהבות, החיוך של הארי מעולם לא היה כל כך גדול כמו אז.
****
ה-ס-ו-ף.
תגובות?
YOU ARE READING
Double - Harry styles fanfic
Fanfictionברוכים הבאים למזרח לונדון. המקום היחיד בו יש שני צדדים אפלים. *** #זוכה פרסי וואטיס בשיחת העיר #מקום 2 ברומנטיקה אזהרות - כולל תכניים מיניים ובוגרים, כנופיות, סמים, פשע, התעללות ומוות. פאנפיק מקורי על הארי סטיילס.
