לכבוש את נסיך הקמפוס

פרק 30

המכונית עצרה בטלטלה, וצמרמורת התפשטה במורד גבי.

"למה עצרו אותנו בצד?" לחשתי בעצבנות, אף שידעתי את התשובה, ומה יקרה כשהשוטר יגיע לחלון הצדדי. ראשי היה תקוע בחיקו של ארצ'ר, שכוב מעליו כמו שמיכה, פניי סנטימטרים ספורים מהמפשעה שלו.

איזה אסון.

"כנראה ראו אותנו סוטים על הכביש," השיב ארצ'ר בעצבנות זהה לשלי. הוא דומם את המנוע, ובעודי ממתינה בדממה כמפנימה את גורלי המר, ניסה לעשות ניסיון היסטרי לשחרר אותי מעליו.

"תפסיק!" יללתי.

"מצטער," הוא מלמל. "אני רק מנסה לשחרר אותך. השיער שלך תפוס במשהו, זה בטוח, אבל אני לא יודע במה."

"אולי באבזם?" הצעתי בקול עמום. האזור המסוים הזה בקרקפת שלי בער, וארצ'ר לא הצליח להתקדם כלל. כל פעם שניסה לזוז או למשוך אותי מעלה, ייבבתי בכאב.

"מה קורה בשיער שלך?" נשף ארצ'ר. "קן ציפורים?"

ניסיתי לחבוט בו. "היי, קשה לשמור על שיער טוב. אני בטוחה שאתה לא מבין את זה."

הוא השתיק אותי. "מישהו בא."

ואכן, צעדים נשמעו על המדרכה.

"פיקוח תנועה –" השוטר נעצר באמצע משפט, וחזו של ארצ'ר עלה כשהוא נאנח בתבוסה.

"מה קורה פה? אני מבקש, שבי, גבירתי," פקד השוטר. "עכשיו."

"אני לא יכולה!" גנחתי בתסכול.

עיניו הקשוחות של השוטר ננעלו עליי. "אני צריך שאתה והחברה שלך תצאו מהרכב ברגע זה."

הסיטואציה הייתה הזויה להחריד, ובכל זאת מצאתי את עצמי מסמיקה בהתגוננות. "אני לא החברה שלו," אמרתי, כאילו זו הייתה הבעיה הכי דחופה שלנו. אוי לא, רק שלא יטעו בטעות שאנחנו זוג!

מעליי, ארצ'ר חשק את שיניו. "אנחנו לא יכולים."

"אני יודע, ילד, שזה משהו מגניב שנערי קולג' כמוך אוהבים לעשות ‐"

משהו מגניב?

"‐ אבל התנהגות מגונה שכזו מובילה למעצר. ולא רק זה, אלא נהגת בחוסר אחריות וסיכנת נהגים אחרים."

"אנחנו לא מתנהגים בצורה מגונה!" מחיתי. "אני תקועה!"

"תקועה," חזר אחריו בטון מפקפק.

ארצ'ר נאנח. "היא הפילה את הנייד שלב וניסתה להרים אותן, ועכשיו היא תקועה."

"תקועה," חזר שוב, נועץ בנו מבט עוין. הוא השתהה לכמה רגעים, ואז הניד בראשו בחוסר אמון, כאומר, אני לא קונה את החרא שאתם מוכרים. "גבירתי, זו הפעם האחרונה שאני מבקש. בבקשה שבי."

איזה סיוט. מי מינה את האדם הזה שוטר? "אני לא יכולה."

השוטר, כאילו קרא את מחשבותיי, הושיט יד לחגורתו.