לכבוש את נסיך הקמפוס

פרק 04 | אודרי

השעתיים הבאות עברו בערך ככה – כבישי עפר בין-עירוניים שחיברו בין ים חורים נידחים, כתמי שמש צהריים על צמרות העצים, אייל טועה אחד  ("אנחנו עומדות למות!" - נסי) ושירים מתגלגלים של הנייברהוד, לנה-דל-ריי, מנסקין וארקטיק מונקיז ("הפלייליסט של נערות שבורות יפות" - נסי).

בסופו של דבר היא נסעה יותר מהמסוכם, אבל זה לא שהיה לי על מה להתלונן. הרגליים היחפות שלי היו מכופפות מתחת לשמשה, שיערי פרוע בבריזת הסתיו הקרירה ולשוני טובע במתיקות הסקיטלס. אהבתי במיוחד את הנסיעה ליד החוף – הגלים הקריסטליים והאופקים התכולים ביצבצו מאחורי שורות העצים, וכמעט יכולתי להרגיש את החול על עורי ולשוני.

"רוצה?" הושטתי לה את שקית הסקיטלס הריקה למחצה, אבל היא קימטה את אפה.

"תעיפי ממני את הכימיקלים האלו," היא ירתה. "מוטב רחוק מכאן, עמוק בתוך פסולת של חומרים ביולוגיים בקטריאליים מסוכנים."

פלטתי נחירה. "אולי לא, אני כבר מרגישה את המוח שלי מתקלקל."

עיניה הירוקות נעצו בי מבט נוקב. "תצחקי, תצחקי, נראה מי יתגלגל מצחוק בלוויה של החברה שלו."

השתתקנו, נותנות לבריזה לבדר את שיערנו ולשיר summertime sadness להדהד באוזנינו. יכולתי להישאר ככה לנצח, אבל בסופו של דבר המכונית האטה ונעצרה בתחנת דלק בצד הכביש.

נסי זרקה לעברי שטר של עשרה דולר. "תקני משהו, אני בנתיים אתדלק."

עשיתי כדבריה, נכנסת לחנות הנקייה להפתיע. נער מחוצ'קן עם בלורית חומה עמד מאחורי דלפק מצוחצח, ומלבד קשישה בסריג אדום החנות הייתה ריקה.

"אוכל, אוכל, אוכל..." מלמלתי לעצמי כשסקרתי את המדפים. בסופו של דבר בחרתי באמ-אנד-אמס עם בוטנים (נסי שונאת בוטנים) קרקרי גבינה, שני פחיות מיץ וחטיפי גזר.

"זה הכל." אמרתי כשניגשתי לדלפק המוכר. הוא, בעצמו, לא הפסיק ללטוש בי מבטים.

יש לי משהו על המצח?

"תשע דולר וחמישה סנט." הוא מלמל. עמדתי להושיט לו את השטר כשאצבעותינו נגעו, ופניו של הנער נצבעו באדום בוהק.

"את – אה, מהאזור?" הוא שאל בעודו מכניס את החטיפים לשקית ניילון.

למה לעזאזל הוא מדבר איתי? "לא ממש, רק עוברת בדרך."

"אה."

לקחתי את הקניות ופניתי החוצה, לא יכולה להתנער מהתחושה שהנער הזה – נער כלשהו – נדלק עליי. למה עוד הוא יסתכל עליי ככה? אבל אז הזעפתי את מבטי. מאז ומתמיד הייתי קצת הוזה, אבל הפעם...

"תראי את האוצרות," פקדה נסי כשנכנסתי פנימה וטרקתי את הדלת מאחורי. היא שלחה בי מבט רצחני כששלפה את האמ-אנד-אמס, אבל נאנחה בסיפוק כשפתחה את פחית מיץ התות-בננה (המיץ היחיד שהיא מסוגלת לשתות) ולגמה ממנו אריכות.