לכבוש את נסיך הקמפוס

פרק 08 | אודרי

לא, לא, לא. אין סיכוי שזה באמת קורה.

"אודרי," נסי משכה בשרוולי. "את חי שם? עברת זעזוע מוח?"

בלעתי את גוש העופרת בגרוני. "קיבלתי את ארצ'ר," מלמלתי. לא היה לי מושג שהפה שלי יכל להיות כל כך יבש.

נסי הביטה בי ברחמים. "הוא באמת עוקב אחריך לכל מקום, אה?"

הסתובבתי, סוקרת את החדר בעיניי. הוא היה שם – מגחך, חתיך כתמיד, יושב בשורה האחרונה משמאל. האם הוא ידע כבר שצוותנו כזוג? האם הוא התרגז, התאכזב או חייך בזדוניות, מחכה למרר לי את חיי?

"שבו בבקשה, בנות," ביקשה הלבורנטית. "אנחנו עומדים להתחיל."

נפרדתי מנסי, צועדת באיטיות לקצה הכיתה, כמו בצעדת המוות. במקרה שלי, באמת היה מדובר בכך.

"את עוקבת אחריי, אודרי?" ארצ'ר גיחך, אפילו לא מרים את מבטו מהחברת. זרם של צמרמורת עבר בגופי כשהוא ביטא את שמי – לא יכולתי לסבול את זה.

"בחלומות שלך," סיננתי, והתיישבתי במקומי, כמה שיותר רחוק ממנו.

"אוקיי, שלום, וברוכים הבאים," אמרה הלבורנטית. "אני ד"ר קיי, ואני אעזור לכם בסמסטר הזה. בשליש הזה אנחנו נדבר על גנטיקה, וזה גם הנושא של הדו"ח שלכם." היא סקרה את החדר בעיניים בוחנות, "אני מבקשת מכולכם להתייחס לעבודה זו ברצינות, כי יש לה אחוז ניכר מהציון הסופי בגיליון הסופי שלכם."

"העבודה תיקח לכם זמן מה, ולכן תידרשו להיפגש מעבר לשעות הקצובות במעבדה. אם יש שאלות, מוזמנים לפנות אליי במייל." היא נקשה על כיתובת כתובה בטוש אדום על הלוח. "ההוראות שלכם כתובות בדו"ח המעבדה, תתחילו."

הושטתי את ידי לתיקיית הדפים, אבל רגע לפני שתפסתי אותו באצבעותיי, ידו הגדולה של ארצ'ר עקפה אותי. הסמקתי והזעפתי את מבטי כשהבנתי שמבטי טייל במעלה זרועו ולטש עיניים
בשריריו ובורידיו הבולטים. תתאפסי על עצמך, אודרי. גערתי בעצמי. נכון שהוא נראה מעולה, אבל זה לא הופך אותו לאדם יותר נחמד. יתרה מכך – סביר להניח שהוא בנה כאלו שרירים מחניקת ילדים בהוראת השטן.

ארצ'ר כחכח בגרונו, וקרא ברפרוף את העמוד הראשון. "אוקיי, אני אבדוק במיקרוסקופים, את תכתבי את התוצאות."

פערתי את פי. "סליחה, פספסתי את הרגע שבו הסכמתי שתחלק לי פקודות?"

"את באמת נראית לי קצת בוהה," הוא גיחך. "נהנית ממה שאת רואה, אודרי?"

לחיי בערו ממבוכה ומכעס. "אולי כשתפסיק להיות כזה נרקיסיסט, תראה שלא כולם חושבים רק עליך. תביא את הדף."

הוא הרים גבה, והחליק לעברי את הדפים. "הטבלה בעמוד השני. מוזמנת להתחיל למלא."

סקרתי את הוראות המעבדה, שולחת בו מבטים נזעמים בין פסקה לפסקה. "מי אמר שאני זאת שרושמת?"