לכבוש את נסיך הקמפוס

פרק 17

בהיתי בטקסט שלו:

הנצר של השטן: אני אקח אותך בחמש בערב.
תלבשי משהו נחמד, אבל משהו שלא איכפת לך ללכלך.

ואז גילגלתי קדימה לעשרות ההודעות ששלחתי לו, בנוסח: "לאן אנחנו הולכים?" "מה זאת אומרת משהו שלא אכפת לי ללכלך?" "תענה לי!" וסמיילים של שטן עם חיוך זדוני. האחרונה הייתה (ובבקשה אל תשפטו אותי, הייתי מתוסכלת והשעה הייתה שתים עשרה בלילה) "זה יהיה בסדר אם אבוא בהלבשה תחתונה?"

הוא לא ענה. האצבע שלי ריחפה מעל סימן ה'מחק' מאות פעמים בשעה האחרונה, אבל ההודעה נשלחה, ושוב, שילמתי על התעוזה שלי. ידעתי בוודאות שאילו הייתי מוחקת את זה, ובהנחה שהוא עדיין לא ראה את ההודעה, הוא היה מסתקרן ומוצא דרך לראות את מה שכתבתי. אבל הכרתי אותו מספיק טוב כדי לדעת שהוא קרא את ההודעה, ורק חיכה שאשתפן ראשונה כדי שיוכל לצחוק עליי לנצח.

טוב, סירבתי לגרום לזה לקרות. וגם לא לבשתי הלבשה תחתונה. תיקון – לא לבשתי רק הלבשה תחתונה, כי לא עמדתי ללכת למה שזה לא יהיה בלי חזייה או תחתונים.

השעה הייתה תשע וחצי, והסתובבתי בחדר ברגליים יחפות, מהורהרת. מה באמת היה פשר הפגישה הזאת? היה מוזר לחשוב על זה כיום עם ידיד. בעצם, כל עניין הידידות הזו היה מגוחך עד כדי צחוק. ארצ'ר ואני? אני וארצ'ר? לא בדיוק הדוגמא הכי טובה לחברים הכי טובים.

כל מה שידעתי היה: א', ארצ'ר הציע להפסיק לריב כמו ילדות בנות חמש. ב', ארצ'ר החליט שהגיע הזמן להתחיל לעבוד על הפרויקט כמו אנשים בוגרים. וג', ארצ'ר קבע משום מקום, בסוף השבוע הפנוי הראשון שלי, שנלך למקום לא ידוע ונלכלך את ההלבשה התחתונה שלי במי יודע מה. אה, סליחה, בגדים, אם כי אין לדעת מה הבחור הזה מתכנן. וזה היה מה שהיה חייב לי?

נאנחתי בתסכול. ברצינות, הוא היה פשוט תעלומה. ניסיתי לחשוב על 'פעילויות בין ידידים שאפשר להתלכלך בהם', אבל או שהיה מוקדם מכדי שהמוח שלי יתעורר, או שהפעילויות לא היו כאלה... ידידותיות.

ואז, עלתה במוחי מחשבה דחופה יותר – מה אני אלבש. הוא לא אמר אם יהיה קר, או חם. אם זה ידידותי לפעילות ספורטיבית או שנשב איפשהו. רק שיהיה נחמד אבל לא נחמד מידי כדי שלא יהיה לי איכפת לזרוק את זה אחר-כך.

אה, תודה. פשוט מעולה. כל כך הרבה פרטים!

חציתי את החדר ועברתי בפראות על הבגדים שעל הקולבים. אלגנטי מידי. ספרייתי מידי. יפה מידי. ווייבים של יותר מידי זה-דייט-חמוד, לא בוא-נלך-לשום-מקום-ונתלכלך, איזה כיף!

ובדיוק כשעמדתי להחליט שזהו זה, אבוא לשם בהלבשה תחתונה, מצאתי זוג טייץ נמתח וטי שרט בלויה מעט עם הכיתוב "אני עירומה מתחת לחולצה הזו" (מתנה נדיבה מנסי ליום ההולדת שלי). האם זה היה נחמד? מוטל בספק. האם לא הייתה לי בעיה לזרוק את הדבר הזה? בהחלט.