לכבוש את נסיך הקמפוס

פרק 18

"מהזאתאומרתלהילחםעלחיי?"

"תירגעי, אני צוחק," אמר, בקושי שומר על הבעת פנים רצינית. "בערך."

"ארצ'ר," רשפתי. "לאן לקחת אותי?"

הוא חייך בנבזיות בעודו מוביל אותי לבניין נמוך ורחב ידיים. צמצמתי את עיניי לנגד השמש ונשאתי את מבטי לעבר חזית הבניין - שם, בצבעים בוהקים, היו תלויות המילים פיינטבול וורלד. לפתע, הכל התחבר.

הבטתי בו, המומה. "אתה צוחק."

"אני צוחק."

"אתה צוחק?"

הוא צחק, וחזי התכווץ. "אני רציני."

חבטתי בו, עיניי עדיין פעורות ביראה. "אלוהים, אתה כן קראת את המדריך השלם איך להתמודד עם בנות!"

הוא קימט את מצחו, מחייך לעברי חיוך מבולבל. "לא הבנתי כלום, אבל אני מקווה שאת שמחה."

כבשתי את הדחף המוזר לחבק אותו, ובמקום זה חייכתי. "כן! בוא נכנס פנימה."

הוא הלך בעקבותיי, משועשע. הלובי היה מעוצב כמו ג'ונגל - טפט ירוק כהה עם עיטורים דמויי עצים, מנורות פלרוסנט תלויות באוויר, דגמי רובים תלויים על מדפי-ענפים ושורות של תצלומים של הישגים ואנשים שביקרו כאן בעבר. הדלפק היה ממוקם בקצה, ועמד שם בחור מבוגר למראה עם בגדים שנראו כמו מדי צבא.

"שלום," אמר ארצ'ר, והבזיק את החיוך המפורסם שלו. "הזמנתי לפני כמה ימים. על שם מארס."

כמה קליקים על עכבר המחשב, והאיש הרים את מבטו וחייך. "אכן, זוג," הוא העביר את מבטו על שנינו. "בואו אחריי."

הלכתי בעקבותיהם לעבר דלת צדדית, תוהה מתי בדיוק הוא הספיק להזמין. הוא הוביל אותנו לחדר שנראה כמו מלתחה בתיכון, באותו צבע ירוק יערי, עם לוקרי מתכת וספסלים מעץ ממורק. לא היינו היחידים - הייתה שם קבוצה לא קטנה של נערים בני ארבע שערה לכל היותר, כמה מבוגרים ובני נוער בוגרים בגילנו.

"בסדר, כולנו כאן," אמר האיש במדי הצבא וחייך. הוא היה נמוך אבל חטוב, ולא יכולתי שלא לשים לב כמה ארצ'ר גימד אותו כשנשען לצידו על הלוקרים. "לפני שנתחיל, יש כמה הוראות בטיחות: אין לכוון בכוונה לפנים, נשים בהריון וילדים קטנים מגיל אחת-עשרה לא יכולים להשתתף, וכ"ו וכ"ו וכ"ו. אני מקווה שעברתם על החלק הזה בהרשמה, כי אנחנו לא עומדים באחריות של פציעות קשות."

טוב, זה בהחלט נשמע מבטיח, חשבתי. הוא סקר אותנו, כאילו אומד אם אנחנו חזקים מספיק כדי לשרוד או משהו. "הכללים הם כאלה - שני קבוצות יריבות. המטרה היא להפסיל את כל השחקנים של הקבוצה השנייה. כל פגיעת צבע של שחקן יריב נחשבת פסילה. שחקן עם ארבע פסילות - נפסל ויוצא מהמשחק. הכל ברור?"

הנהנו, והוא המשיך. "אתם תהיו קבוצת האיגואנות, והצבע שלהם יהיה ירוק." הוא החווה לעבר המשתתפים בצד הרחוק של החדר, כולל את קבוצת המתבגרים. נאנחתי באכזבה כשקלטתי שאני אהיה באותה קבוצה עם ארצ'ר - אלוהים ידע כמה רציתי לירות בו. "אתם החפרפרות, והצבע שלכם צהוב."