לכבוש את נסיך הקמפוס

פרק 05 | אודרי

עומדות לפני שלוש אפשרויות: שמלת קיץ עם שרוולי ספגטי בצבע לבנדר, חצאית שחורה קצרה עם חולצה תואמת ושקופה למחצה בעלת מחשוף נדיב, ושמלה אדומה שנצמדת במותניים ומתרחבת בגלים חלקים עד הברכיים.

כל אחת מהם אומרת לי אותו דבר: חשפני, חשפני, חשפני.

"אני לא מבינה אותך," רטנה נסי מאחורי גבי. "אני עוד זוכרת אותך אומרת 'אלוהים, נכון הם ממש מתאימים למסיבה? אני מאה אחוז הולכת ללבוש אותם בקולג'."

העפתי בה מבט נרגז מאחורי כתפי. "קל יותר להגיד מאשר באמת ללבוש את זה." מלמלתי ולעסתי את שפתי התחתונה. הירח טיפס גבוה יותר בשמיים ואור השמש התחיל לדעוך, מזכיר לי שבעוד שעה אצטרך להתייצב במסיבת הקולג' הראשונה בחיים שלי.

נסי שוב פלטה אנחה של גיבורה מעונה. "אז תלכי ככה. או שתפסיקי להשתפן ותלבשי את השמלה האדומה, כי את נראית בה מעולה."

הסתובבתי ושילבתי את ידיי. היא ישבה בישיבה מזרחית, שיערה השחור אסוף בצמה פרועה, וניסתה להדביק בחזרה את הספר שלה בעזרת דבק סלוטייפ. היא כבר החליטה מה ללבוש – סקיני ג'ינס כהים, גופיה שחורה עם הדפס הביטלס ובלייזר דק. זה בהחלט לא היה מה שהייתה לובשת ביום רגיל, אבל בכל זאת רציתי לדחוף אותה עוד קצת מחוץ לאזור הנוחות שלה. אולי אז היא תפסיק לגחך.

"אני אלך עם השמלה האדומה אם את תלכי גם בשמלה." הצעתי, והיא הרימה את מבטה המפקפק.

"גם אם הייתי רוצה – ואני לא – אין לי שום שמלה ללבוש." היא אמרה.

"אמור להיות לך שם משהו," התבכיינתי. אני יודעת, אני יודעת, התנהגות נאותה ביותר למישהי שסיימה תיכון. "אני לא אלך לבדי ככה."

נסי גלגלה את עיניה והתרוממה. ידעתי שאני מתנהגת כמו ילדה בת שתים-עשרה במסיבה הראשונה שלה, במיוחד כי אני זאת שגררה אותה למסיבה הזאת מלכתחילה, אבל זה היה חזק ממני. הנה עובדה מעניינת ובהחלט לא מפתיעה עליי – תמיד נחשבתי חנונית. אני לא אתן לתדמית הזו לרדוף אחרי גם בקולג', אבל היא עדיין העיקה עליי לפעמים. כמו עכשיו, לדוגמה.

נסי חיטטה במזוודה שלה, שפתיה קפוצות. "הנה," היא הרימה בד מתחתית המזוודה. "נראה לך מביך כמו שלך?"

סקרתי את השמלה. היא שחורה, קצרה מאוד, עם מחשוף וי עמוק, ומנוקדת בנצנצים כסופים במרכז החזה.

שרקתי – או לפחות ניסיתי לשרוק – בהתפעלות. "ממתי יש לך אותה?"

היא משכה בכתפיה. "קיבלתי אותה ליום ההולדת. אני אלבש אותה עם מכנסיים קצרים, כי אם אני אתכופף, יש סיכוי שיראו לי את התחתונים."

"אני בטוחה שכמה בחורים לא יתנגדו לאפשרות הזו," חייכתי בנבזיות, וקיבלתי במתנה כפכף שנזרק הישר לראשי.