Double - Harry styles fanfic

Chapter 2

"ככה חשבתי." היא מקניטה, ואני מגלגלת עיניים. סוגרת את העיתון ומתבוננת סביב.

החדר של קלואי הוא חדר הנסיכות שעליו חולמת כל נערה מתבגרת. ענקי, עצום ממדים אפילו, צבוע בצבע  בהיר כשקיר אחד הופך לכהה. יש לה חלון מרובעים ענקי שממנו נשקפת מזרח לונדון, ועם כל הדיבורים על מזרח לונדון, אי אפשר להתווכח -הנוף באמת יפיפה. יש לה חדר ארונות שמלא בכל מותגי המעצבים האפשריים, חמישה מדפי נעליים -המלאים בעקבים שמבליטים לה את התחת ומקשים עליה ללכת לא מבלי ליילל כל שתי דקות שכואבות לה הרגליים- מראה המשתרעת מריצפת חדר הארונות ועד לתיקרה כדי שהיא תוכל לראות עד כמה היא לבושה בצורה מושלמת בסולם 10-10.

קלואי היא פרפקציוניסטית מתבגרת שכל דבר שלא במקום מעצבן אותה. כמו כן היא גם חולת ניקיון ברמות בלתי נסבלות שכבר לא מעט פעמים גרמו לי להרהר על היותי חברה שלה.

בעבר, המעמד הכלכלי של משפחתה של קלואי לא היה כל כך בשמיים, למעשה הוא היה די קרוב לריצפה. קלואי לא אהבה את זה אבל היא ידעה שהוריה עובדים קשה מכדי להתלונן, לכן שתקה.

יום בהיר אחד דודה מאוד-מאוד-מאוד רחוקה של קלואי מתה והורישה להם את כל הכסף שהיה לה. בהתחלה חשבו שהסכום הוא זעיר וזניח, אבל כשהם ראו את המספרים בחשבון הבנק עיניהם כמעט יצאו מחוריהן. מאז, ההורים שלה לא עושים דבר מלבד לצאת להסתובב בעולם ולתת לאנשים אחרים לדאוג לקלואי. או לפחות זה מה שהם חשבו.

"מושלם." היא מילמלה תחת שפתה כשנאנחה קלות בהבנה שזוהי השימלה המושלמת להערב "היי, רוזי, תעזרי לי עם האבזם."

קראתי בעידוד בליבי, התחת שלי כבר נרדם מרוב הישיבה המרובה. הגעתי בשעה שלוש והשעון הראה כבר כמעט שבע. צפיתי בה מתארגנת לערב מטופש יותר משלוש שעות. קמתי באנחה, מתקדמת לכיוונה ומושכת באבזם הקצרצר מטה.

היא משכה בידי כשמעדה בעודה יוצאת מהשמלה ונשארת בחזייה ובתחתונים שבטח עלו יותר מכל מה שאני לבשתי. היא רכנה מטה, מרימה את השימלה מהריצפה, מנערת ממנה בעדינות את גרגירי האבק הבודדים שנדבקו אליה ותולה אותה על הקולב, משם בחזרה לארון העשיר.

"מה איתך?" היא צעקה בקול מחדר הארונות.

"מה איתי?" חזרתי על השאלה בקול.

ראשה בצבץ מחדר הארונות כשהיא מסתירה את שאר גופה הערום בדלת. "מה תלבשי?"

"לא זכור לי שהסכמתי לבוא."

"אוי, רוזי, אל תהיי מעצבנת! צאי מהספרים ומהחיים המשעממים שלך ובואי איתנו למסיבה." היא חזרה מהחדר עם חולצת טריקו ירקרקה שגדולה עליה בכמה מידות ומספיקה להסתיר גם את הרגליים. "תשתחררי קצת.״ היא משכה בכתפיה ולא הבינה כיצד אני מסרבת לבוא למסיבה הכי שווה במחוז אס.