דאבל. פרק 8.
יומיים אחרי שנפגשתי עם זאין והוא הבהיר לי שלא אהיה זונה, עדין לא הצלחתי להתרגל לעובדה שאני חלק מהם עכשיו. הדבר היחיד שחיזק לי את המציאות היה חשבונית הקבלה שבית החולים קיבל על התשלום לסבתא.
עדין לא עשיתי אף פעולה אבל זאין החליט לתת לי למקדמה. התכוונתי להתווכח איתו אבל הוא איים עלי שהוא יסרב להכל אז נשארתי בשקט.
מחשבות רבות רצו בראשי באותם הימים. חלק ניסו לעכל, חלק ניסו להדחיק, אחרות בכלל התעסקו במשהו אחר.
הארי.
בדיוק כמו שסבתא אמרה הגורל דאג להפגיש אותנו וגרם לי לתהות האם הוא שונא אותי. זה היה בלתי צפוי, וכמעט בלתי רצוי.
זאין קבע איתי יום לאימונים. הוא אמר שביום הזה הוא יבחן את הכושר שלי, את הכשרונות שלי ויתן לי משימה ראשונה ופשוטה.
עסקת סמים.
רק המחשבה על זה הפכה לי את הבטן.
הוא הרגיע אותי ואמר לי שזה לא כמו שזה נשמע ושזה רחוק ממה שמראים בסרטים. אף אחד לא ינסה לסמם ולאנוס אותי, אף אחד לא יוציא עלי אקדח.
״את פשוט מקבלת את הכסף, נותנת לו את הכדורים וזהו. קלי קלות.״ הוא חייך ואני חייכתי גם. מנסה להסתיר את הלחץ שלי.
קבענו ליום רביעי, לחצות בדיוק. נייתן אמר שהוא יהיה כמה מטרים לידי למקרה ומשהו ישתבש. העדפתי לא לחשוב על מה יכול להשתבש ומה יהיו התוצאות של כך.
כמובן, הסתרתי הכל מכולם. היחידים שידעו על הצטרפותי אל הכנופיה היו זאין ונייתן. נשבעתי לשמור על פה סגור, לא להעיר הערה אחת לא במקום ולא לעורר חשדות. לא קלואי, לא לילי, לא סבתא. גם לא הפרחים בגינה. אף אחד אסור לו לדעת שאני חלק מהם עכשיו.
זאין אמר שהוא יביא לי מסכה כדי שגם אלה שאני אעבוד מולם לא ידעו מי אני.
הרגשתי לחוצה ומפוחדת, אם לומר את האמת. אבל השתדלתי לנצל את הזמן שנשאר לי עד יום רביעי ולחשוב על כל מלבד על המשימה שלי.
עד לרגע שהגורל הראה לי כמה אני חסרת מזל, הכל הלך די טוב.
שש אחר הצהריים. השמש לקראת שקיעה, האוויר נעים ללכת לצידו. השמים צבועים כמו ביצירת אומנות ושעות הביקור אצל סבתא הסתיימו.
צעד אחר צעד, הסתכלתי על הנעליים שלי כשחזרתי את הדרך הביתה. למזלי, לא היו לנו שיעורים או עבודות למחר וחייכתי לנוכח העובדה שאוכל ללכת לישון בשקט ובשלווה.
לפחות זה מה שחשבתי ורציתי לעשות, עד שהגעתי אל תחילת הרחוב שלי, מופתעת לראות את דמותו הארוכה של הארי נשענת על אחת מהמכוניות הישנות.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בשקט, מנסה להילחם בחיוך שאיים לצאת. הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה כמו בכל פעם שראיתי אותו.
״חיכיתי שתבואי למחוז, לא באת כמה ימים אז חשבתי לעצמי.. אם היפייפיה לא באה לנסיך.. הנסיך יבוא אליה.״
״אה, אז עכשיו אתה נסיך?״ הרמתי את עיניי בהתגרות, הארי המשיך לחייך כשידיו בתוך הכיסים.
״מתי אני לא?״
״יש כפתור שלוחצים עליו כדי שתפסיק להיות קיטשי?״ הזזתי את ראשי הצידה, בוחנת אותו מכמה זוויות שונות.
״בטח.״ הוא אמר עם ניצוץ בעיניים, ״זה הכפתור.״ הוא הצביע על שפתיו ושלח לי מבט מאתגר במיוחד.
״צריך לכתוב עליך סיפור.״ צחקתי לעצמי, מתקדמת אליו עוד קצת, ״מה באמת אתה עושה פה?״
״עבודה.״ הוא משך בכתפיו בקלילות, ״מאיפה חזרת?״ הוא העביר את עיניו על גופי שהפעם, לא היה לבוש במדי התיכון.
״מסבתא.״
״איך היא?״ הוא התעניין באכפתיות, מבטו נח על פניי וסוקר כל תנועה שלי.
״היא בסדר, אבל הם בכל זאת מחליטים להשאיר אותה שם. כל מי בולשיט של רפואה, אני לא ממש מבינה בזה.״ הודתי והוא הנהן כאחד שמבין, ״איך הולכת העבודה שלך?״
״הייתי אומר שדי טוב.״ הוא חייך בגאווה, ״אני מתקדם מהר ממה שחשבתי, זה בטוח אומר משהו.״
״נחמד, ידעת שאני גרה פה או שבמקרה החלטת לעמוד כאן?״
״לא ידעתי אז שאלתי איפה גרה הבחורה הכי יפה במחוז.״ הארי הביט בי עם חיוך זחוח על פניו, בוחן את התגובה שלי.
״אוי, אלוהים, אתה נוראי!״ צחקקתי כשדחפתי קלות את כתפו עם אגרופי, מסתירה את פניי ממנו אבל לא מפספסת את הצחוק הבריא שיצא מגרונו. הרגשתי את הלחיים שלי סמוקות כשהדם עלה אליהן, רק מהמחשבה שהוא קרא לי יפה.
פעמיים.
״מה, אני רק מציין עובדות בשטח.״ הוא אמר בתמימות, נדמה שהוא נהנה לראות אותי מסמיקה ומובכת.
״תבדוק את העובדות שלך, שרלוק.״
״אני בודק.״ הוא אמר וכשנשמע שקט הרמתי את עיניי לגלות שהוא כבר מביט בי ומעביר רעד בתוכי, ״וכן, זו עובדה. הבחורה הכי יפה גרה פה.״
״אוקי, משנים נושא. עכשיו.״
״את רוצה לצאת איתי ביום רביעי?״
לא הייתי צריכה לשתות משהו כדי להרגיש שאני נחנקת. כאילו לפתע אין מספיק אוויר בעולם תחת המבט הרציני של הארי. ואם מקודם הייתי אדומה כמו עגבניה, באותו הרגע הייתה חמה יותר מהשמש.
״מ-מה?״ צייצתי בשקט, מפחדת להישמע כמו עכבר.
״יום רביעי. את רוצה לצאת איתי?״ הוא שאל בשנית, כאילו אין משהו לא שגרתי מההצעה הזאת, ״אלא אם כן יש לך חבר ואז זה די מביך..״
״לא, לא, אין לי חבר.״ מיהרתי להסביר בשקט, מנסה לקחת נשימות קטנות מבלי שהארי ישים לב, ״יום רביעי?״
״יש מקום שאני רוצה להראות לך.״ הוא חייך אלי, ״מסתדר לך יום רביעי?״
התכוונתי להסכים מבלי להסס. כל יום מסתדר לי כשזה קשור להארי, גם אם תפרוץ מלחמת עולם. אבל אז נזכרתי שבאותו לילה אני צריכה לעמוד במשימה הראשונה שלי.
״אנחנו נספיק לחזור לפני חצות?״
״את תהפכי לדלעת אם לא?״ הוא גיחך, גומותיו מופיעות ואני רוצה למות שם ובאותו הרגע. ״אני הנסיך מהסיפור של סינדרלה?״
״אולי אנחנו מהסיפור של הצפרדע.״ חייכתי אליו חיוך גדול, מרגישה שאתגרתי אותו.
טעות.
״אני אצטרך לנשק אותך כדי לדעת.״ החיוך שלו היה מאוזן לאוזן, חיוך יודע דבר ובטח יודע איך להפסיק את פעימות הלב שלי. הסתכלתי עליו עם חיוך המום על שפתיי, מנסה לעכל את כל הסיטואציה הזאת.
הוא מפלרטט, מציע לי לצאת איתו וממשיך לפלרטט.
אלוהים אדירים, הסרטים של קלואי מעולם לא נתנו עצות מה לעשות במצב שכזה.
״מה אני אעשה איתך, הארי?״ שאלתי בהנדת ראש, מסתכלת עליו וממשיכה לחיייך.
״הו, יש לי המון רעיונות מה תוכלי לעשות איתי..״ הוא נשך את שפתיו, מוסיף לחייך. ״אבל בואי נתחיל ביום רביעי. תצאי איתי?״
״בתנאי אחד.״ הרמתי את ידי, ״בעצם שנים.״
״דברי אלי.״
״אנחנו חוזרים לפה לפני חצות ואתה לא מתכנן הפתעות גדולות.״
״בלי הפתעות גדולות וחוזרים לפני שתהפכי לדלעת, אין בעיה. רשמתי.״ הארי תפס את ידי, ״אז קבענו?״
התמקדמתי על אצבעותינו המשולבות ועל ההרגשה שקיבלתי מהמחווה הפשוטה הזאת. אחר כך, לאט לאט הרמתי את עיניי אליו וחייכתי לגלות שהוא כבר מביט עלי, ״קבענו.״
***
״אני לא מאמינה שיש לך דייט!״ קלואי קראה בקול, עומדת מול ארונות הבגדים שלה כשכל הדלתות פתוחות לרווחה. היא התעקשה שהיא תמצא לי משהו ללבוש, אני התעקשתי שאני מתחרטת שסיפרתי לה.
״אני תוהה האם להעלב.״ אמרתי בכנות, מתהפכת על המיטה שלה כשהיא הייתה בחדר הצמוד.
״לא, לא, את לא צריכה להעלב, הבנת למה אני מתכוונת.״ היא המשיכה בקול גדול, ״את כאילו, רוזי. ויש לך דייט. עם פאקינג בחור חתיך. ואת רוזי!״
״מה זה אמור להביע?!״
״שאם מישהי אמורה להשיג דייט זו אני!״ קלואי אמרה בתסכול, ״אני! ואת זו שזוכה לצאת עם בחור חתיך ואני תקועה עם כל הסרטים שלי על אהבות לא קיימות!״
״קלואי.״ חיכיתי שהיא תחזור אל החדר ותסתכל עלי, ״את קלואי. את יכולה להשיג כל בחור שאת רוצה. את רק צריכה להיות את.״
״מסתבר שלא!״ היא העיפה עלי מבט ואז כמה חתיכות של בגדים, ״מה שאני צריכה זה להיות בחורה תמימה ובתולית כדי שבחור מסתורי וחתיך יזמין אותי לצאת איתו.״
תמימה ובתו -
״היי!״ זרקתי עליה את הכרית הראשונה שידי הצליחה להשיג, ״זה לא יפה מצידך! אני לא תמימה ובתולית!״
״רוזי, אם להיות כנה.. אני הייתי בטוחה שאת תשארי רווקה עד גיל ארבעים.״
״מה לעזאזל?! קלואי!״ זרקתי עליה כרית נוספת והיא מיהרה להתחמק, צוחקת, ״זה שיש לי סנטדרטים מאוד גבוהים - ״
״אני מכירה אותך קרוב ל18 שנה וכל בחור שאי פעם ניסה להתקרב אליך קיבל כרטיס אדום. פתאום מגיע ההארי הזה ואתם יוצאים. את יכולה להאשים אותי שאני מופתעת?״ היא הניחה את שתי ידיה על מותניה ובכל סיטואציה אחרת היא לבטח הייתה נראת מאיימת. אבל לא אז. לא באותם רגעים.
״אני חייבת חברות חדשות.״ החלטתי וזרקתי את עצמי בחזרה על המיטה היקרה שלה, ״אם את ממש רוצה, אני אשאל את הארי אם יש לו מישהו בשבילך.״
״את תעשי את זה?״ היא שאלה בעיניים גדולות.
״כן, בטח,״ משכתי בכתפיי, ״אני אספר לו שיש לי חברה שהיא קצת כלבה חולת נפש והאם יש לו מישהו בשבילה.״
״רוז!״ היא זרקה עלי כרית ואני התגלגלתי לצד השני, ״רעה!״
״לא יותר ממך!״ החזרתי לה בצחוק, מתגלגלת שוב כשהיא זרקה עלי כרית נוספת, ״את אמורה לשמוח בשבילי!״
״זה לא ברור שזה מה שאני עושה?״ היא הרימה גבה מסודרת, ״את אמורה לדעת שהנאום הזה רק מוכיח כמה אני אוהבת אותך ומקנאה על היותך זונה קטנה ומוצלחת.״
״את נוראית.״ יידעתי אותה, ״הכי נוראית שיש ומסיבה לא ידועה לי בכלל, אני עדין אוהבת אותך.״
״גם אני אוהבת אותך, רוזי.״ קלואי חייכה אלי את אחד מהחיוכים הרכים שלה, אלה שלא כל אחד זוכה לראות, ״אז.. בואי נחשוב מה תלבשי לדייט הראשון שלך!״
חייכתי אליה בחזרה, נכנסת להתלהבות הסתמית שלה. לא רציתי לספר לה משהו שיעציב אותה.
לא רציתי לספר לה שזה לא הדייט הראשון שלי. לא רציתי לספר לה שהארי הוא לא הבחור הראשון.. אז פשוט שתקתי.
***
כל מה שיכלתי לחשוב עליו היה הדייט המתוכנן עם הארי. בבוקר קמתי עם לב פועם בחוזקה, הרגשה שליוותה אותי כל זמן הלימודים וגם כשעשיתי את הדרך הביתה. ספרתי את השעות, את הדקות, את השניות ולא משנה כמה קלואי ולילי ניסו להרגיע אותי - לא הצלחתי.
כי הייתי לחוצה מהדייט והייתי לחוצה ממה שיבוא אחר כך. וכאילו זה לא היה מספיק, כשצעדתי בחזרה הביתה מהלימודים דמותו של נייתן חיכתה לי בכניסה לבניין.
״רוז, היי.״ הוא חייך אלי, מושך את עצמו מהקיר עליו הוא נשען, ״מה שלומך?״
על סף התמוטטות עצבים, ״בסדר, מה איתך?״
״בסדר, רגיל, אני מניח,״ הוא גיחך, ״איך סבתא?״
״אותו המצב, אין החמרה אבל הם לא משחררים אותה.״ אמרתי בשקט, ״משהו קרה או שאתה סתם..?״
״בקשר להערב.״ שתי המילים האלה היו מספיקות כדי להאיץ את פעימות הלב שלי ויכלתי להישבע ששמעו אותן עד הקצה השני של אנגליה.
נייתן המשיך.
״אני אהיה שם בשבילך.״ הוא אמר ברכות, ״חשוב לי שתדעי את זה ושתהי רגועה.״
״הו, אני רגועה, אני רגועה.״ מלמלתי במהירות, נייתן הרים גבה ומיד צחק.
״אני לא רוצה להגיד כמו מה את לחוצה...״ הוא נשך את שפתיו, ״בכל אופן, אני אהיה שם ושום דבר לא יקרה. את יכולה לסמוך עלי.״
״באת רק בשביל זה?״ שאלתי בבלבול, הרי את כל זה כבר ידעתי כשנפגשתי עם זאין.
״כן ולא.״ נייתן גירד את עורפו ומסיבה כלשהי הוא לפתע נראה הרבה יותר חתיך. לקחתי לעצמי כמה רגעים לבחון אותו.
עיניים בהירות, פנים משורטטות גבריות ובוגרות. גופו בנוי היטב והדרך בה שריריו התכווצו כשהוא עשה פעולה כזו פשוטה עורר לי משהו בבטן.
צאי מזה! סטרתי לעצמי נפשית, יש לך דייט עם הארי!
״באתי גם להביא לך את זה.״ הוא התחמק מהמבט שלי ושלח את ידו אל כיס מכנסו. משם, הוא הוציא חפץ ועטף אותו בידו. עם ידו השניה הוא תפס בידי, פתח את אצבעותי והניח את החפץ. סוגר עם המגע שלו.
״זה יתן לך מזל.״ הוא אמר בשקט, ״אני יודע שזה נותן לי.״
העיניים של נייתן הסתכלו אל תוך שלי והן נראו בהירות יותר מתמיד. בחיים לא שמתי לב כמה העיניים שלו יפות ומיוחדות. הוא חייך חיוך קטן, רוכן בזהירות לנשק את לחיי שקיבלה חום לא הגיוני, ואז הסתובב על עקביו.
מצמצתי כמה פעמים, מנסה להבין מה לעזאזל הלך ומה בדיוק קרה. למה הלב שלי פועם ככה ומה אני מחזיקה ביד?
פתחתי את ידי באיטיות, ממסה להחזיר את המוח ואת הגוף לתפקוד מלא כשהתבוננתי בחפץ שברשותי.
שרשרת חוט שחור ופשוטה, שרשרת שתמיד הייתי רואה על הצוואר של נייתן כשהתליון מכוסה תחת חולצתו. הסתכלתי מקרוב, בוחנת את התליון הקטן.
בתוך מבחנת זכוכית קטנטנה, עמד לו גרגר אורז לבן ועליו חרוטות כמה אותיות.
רוז.
הלב שלי יצא מגדרו כשזה לאט לאט נחת עלי. זו השרשרת של נייתן. זה מה שהוא לקח איתו לכל מקום.
השם שלי.. הוא לקח אותי. לכל מקום, לכל מבצע, לכל חיסול באשר הוא.. הוא לקח אותי איתו - אני המזל שלו.
עיניי התרחבו בבהלה, פי איים ליפול ממקומו.
אלוהים אדירים, לאן הכנסתי את עצמי?
******
מצטערת על ההמתנה, שבוע יומולדת מטורף ☺️
אשמח לשמוע מה דעתכן על כל העלילה, הכתיבה, הדמויות.. מה נראה לכן שיקרה ומה לא הייתן רוצות שיקרה..
בתמונה - בן דודה היקר של רוז, זאין מאליק הורס הבריאות.
תביאו חברות! או חברים! מה שהולך 😘