אני לא יודע באמת למה ציפיתי, אך אני יודע שלא ציפיתי לזה. לא חשבתי שסטיב יחליט לקחת אותי לפגוש את החברים שלו, לפחות לא כל כך מהר, ולהציג אותי בתור החבר שלו. איפה הבן אדם שהיה צריך להחביא את עצמו עד לפני מספר ימים? מה גרם לו להרגיש כה פתוח וגאה בעצמו?
החבורה הגדולה של סטיב מיד מעבירה את מבטיה אליי וממשיכה עם המחמאות שלה הפעם אליי. ״אני מבינה למה הוא החליט להחליף צד.״ או ״הגיע הזמן שמישהו יתפוס אותו.״ ואפילו ״עכשיו לא תהיה לי תחרות יותר.״ שמיד אחרי זה סטיב הרביץ לאותו האיש וגיחך בשקט.
״עכשיו ברצינות,״ סטיב קוטע את כולם. ״אשמח שתגידו לו שהכל בסדר, הוא קצת נלחץ כשהגענו לפה.״ נלחץ זאת מילה יפה להתקף חרדה, אולי הוא ידע שעדיף שהוא לא יספר על כך לכולם ונשמור על זה לעצמנו. מכבד את הפרטיות שלי.
״כל חבר של סטיב הוא חבר שלנו.״ אותו הבן אדם שהקניט אותו מקודם אומר עם חיוך גדול על שפתיו העבות כשהוא תופס אותי לחיבוק חזק שגורם לי להשתעל קצת כרפלקס. ״היי מורגן, אני מעדיף אותו חי.״ אני שומע את סטיב מאחורי לפני שהוא מושך אותי חזרה אליו. ״סליחה.״ אותו הבחור, או מורגן כפי שסטיב קרא לו, מרים את ידו בכניעה.
״טוני תכיר, זאת לו,״ הוא מצביע על בחורה יחסית נמוכה, בעלת שיער כתום בוהק שאסוף בקוקו גבוה, פניה מכוסים בנמשים ועינייה ירוקות. לו משיבה חיוך קטן ומנידה בראשה.
״אמנדה,״ לעומת לו, אמנדה היא גבוהה. שיערה השחור והדק מסודר מאחור אוזנייה בעזרת קשת סגולה. היא מחזיקה ביד אחת כוס קפה ואת השנייה היא שולחת אליי ללחיצה. ״אתה יכול לקרוא לי מנדי, אני שונאת את השם שלי.״ היא צוחקת ואני לוחץ את ידה. ״למה? אמנדה זה שם יפה.״ אני משיב והיא מגלגל את עינייה. היא מנידה את ראשה כאות תודה.
״דייגו,״ בחור גבוה מתפרץ קדימה ובדרך דוחף לצד את אמנדה שנוחרת בבוז ומבריחה צעקה קטנה. ״אתה יודע מה? אני יכול לראות את הדמיון בנינו טוני. חוץ מזה שאני יותר גבוה, סטרייט וארגנטינאי.״ מבלי לדעת איך להשיב לדבריו של דייגו, שהרבה יותר חברותי ממה שציפיתי שהחברים של סטיב יהיו כלפיי אני מחייך בלחץ ומנסה לא ליצור איתו קשר עין ארוך מדי. ״ואתה גם מטומטם, מה שטוני הוא לא.״ סטיב מבין שהסיטואציה גרמה לי להרגיש באי נוחות, והוא נעמד מאחוריי, מצמיד את הגב שלי לחזה שלו ומחזיק אותי בעזרת ידיו הגדולות. מהצד אני מבחין בלו שקצת זזה במקומה.
״וכפי שכבר אמרתי מקודם, זה מורגן.״ סטיב מצביע על מורגן שאת שמו כבר שמעתי מקודם. כתפיו של מורגן רחבות, יותר משל סטיב אפילו, ועורו הכהה חלק להפליא. הוא נראה טוב, ואני לא אוהב את זה שאני חושב שהוא נראה טוב. עד עכשיו סטיב היחיד שהצלחתי באמת לחשוב שהוא נראה מדהים, ומורגן מגיע למקום השני. עיניי סורקות אותו מכף רגל ועד ראש ואני מוצא את עצמי בוהה בו למשך זמן חשוד למדי.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
