״אנחנו ביחד?״ אני מיד מעביר את מבטי מאימו של סטיב אליו. אני לא מאמין שהוא אמר את זה עכשיו, שהוא אמר את זה לפני אימו ואפילו לפניי. הנושא הזה בכלל לא עלה היום בזמן שהיינו יחד, איך הוא אמר את זה בכזאת פשטות כאילו זה מובן מאליו?
כשסטיב מבין את מה שעשה הוא לוקח צעד קטן אחורה בבהלה ועיניו הכחולות פעורות מלחץ. ״אה.. אנ-״ הוא ממלמל ואימו קוטעת אותו. ״אז אתה רוצה להגיד לי שבפעם האחרונה שטוני היה פה לא הייתם כבר זוג?״ היא מרימה גבה בשאלה.
בהלם מוחלט שנינו עומדים זקופים ומעבירים מבטים לחוצים אחד לשני כשאימו מסתכלת עלינו עדיין בצורה מוזרה. ״אני צוחקת.״ היא אומרת בנימה נחמדה והולכת לסטיב. ״מהפעם הראשונה שהיית פה הבנתי כבר את הקשר של שניכם.״ היא מחבקת ביד אחת את סטיב ומסתכלת עליי. ״הבעיה היא שאני לא מבינה מה לקח לכם כל כך הרבה זמן.״
לאחר שהיא אמרה את משפט זה אני יכול לשמוע את סטיב נחנק מהאוויר ששאף וכל הפרצוף שלו אדום. ״כן סטיב באמת למה לקח לנו כל כך הרבה זמן?״ אני מחליט להשתעשע קצת ומשלב את ידיי בערמומיות. סטיב שמחליט לא לענות על השאלה מתחמק ממנה בעזרת שאלה אחרת. ״רוצה לעלות למעלה?״ ידו תופסת את ידי ומבלי לחכות יותר מדי הוא מושך אותי אחריו.
״אני לא אפריע לכם אבל אל תרעישו יותר מדי!״ אני שומע את אימו צועקת מלמטה רגע לפני שהוא טורק את הדלת של חדרו מאחורינו ונועל אותה.
״טוני אני-״ סטיב ממלמל בשקט כשהוא מתיישב על המיטה וקובר את פניו בשתי ידיו. ״אתה יודע שאני מצטער על מה שעשיתי לך נכון?״ בין רגע ארשת פניו הופכת לעצובה ומדוכאת. כל האור שהיה בעיניו היום נעלם בין רגע והתחלף בריקנות.
ללא היסוס רגליי הולכות במהירות ואני קורע על ברכיי מול סטיב ותופס את ידיו בשלי. ״סטיב,״ אני אומר ומחבק את ידיו. ״סטיב תסתכל עליי.״ אני מפציר בו והוא מעלה את מבטו אליי. ״מה שהיה היה, אי אפשר לשנות את זה עם כמה שאתה מייחל לכך. מה שאתה צריך זה להתמקד במה שהולך לקרות ולדעת לא לחזור על הטעויות של העבר.״ אני נושק קלות לידיו. ״בסדר?״ אני שואל ומטה את ראשי הצידה.
כהרף עין סטיב תופס את כל גופי כאילו אני שוקל כנוצה, גופי נוחת על שלו והוא מחבק אותי בחוזקה. ״אתה לא יודע כמה אני שמח שאתה פה איתי. שסלחת לי.״ הוא ממלמל כנגד צווארי וגורם לצמרמורת קלה לרדת בעמוד השדרה שלי.
״אז..״ הגיע הזמן לדבר על מה שקרה מקודם ואיך אנחנו ממשיכים מכאן והלאה. ״אנחנו ביחד?״ אני שואל ומתיישב על המיטה בשילוב רגליים לאחר שסטיב שמע את שאלתי והרפה מגופי. סטיב שיושב מולי מנסה להוציא מילה כלשהי מפיו אך לשווא. הוא לחוץ מדי והוא יודע כמה המצב שלו איתי עדין וכל מילה הוא צריך לבחור בקפידה. או לפחות ככה הוא חושב.
DU LIEST GERADE
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
