חודש. חודש עבר מאז הפעם הראשונה שהתנשקנו. ולצערי או לטובתי, אנחנו לא הפסקנו מאז. אני יודע שלא רציתי להתמכר אליו, אני יודע כמה פעמים צעקתי על עצמי להפסיק. אך אני לא יכול. אני אוהב את ההרגשה הזאת יותר מדי.
אני אוהב כשעורי סומר כאשר הוא מעביר את ידיו עליי. אני אוהב כשהוא כמעט משאיר לי סימנים על צווארי אך הוא מפסיק כי הוא יודע ששנינו זה סוד. אני אוהב את השתיקות שלנו, את השיחות והריבים.
אבל אני לא יודע אם אני אוהב אותו. זה מוזר להגיד את זה נכון? אחרי הכל בחודש האחרון אנחנו מתראים בחשאי כמעט כל יום, מדברים או מתנשקים. לא עשינו משהו אחר חוץ מזה. לא עשינו משהו שיגרום לי לחשוב אפילו על לאהוב אותו.
הרבה דברים בין שנינו הם בגדר הלא. לא מדברים אחד עם השני בבית הספר. לא משאירים סימנים אחד על השני. לא מדברים על מה שקורה בנינו. לא שואלים מה ההגדרה של מערכת היחסים שלנו. כל כך הרבה ״לא״ שאני לא מספיק לעקוב.
הוא לא אמר לי לא לעשות את כל הדברים האלו. אני יודע את זה רק מהמחשבה. אני לא יודע מה יקרה אם אני אעשה את אחד מן הדברים הללו. איך הוא יגיב?
אני עדיין מופתע שאנחנו מצליחים לשמור עלינו בסוד. הוריי לא יודעים ואפילו לא חושדים (הם כמעט ולא בבית כשאני חוזר מבית הספר אז הם לא רואים אותו), גבריאל לא דיבר איתי על זה מעולם ולמעשה אף אחד אחר בבית הספר לא נועץ בי מבטים מעצבנים.
אני כן שמח מזה שאף אחד לא יודע, כי כך אני לא אצטרך להתמודד עם הבעיות שיתפתחו בגלל המצב הזה. אחרי הכל אני בן ואני במצבים אינטימיים עם בן, ואף אחד מאיתנו לא אמר שהוא שוקל לעבור לאהוב את אותו המין. שנינו אוהבים בנות נכון?
או שאני לא שמח מזה?
״על מה אתה חושב כל כך לעומק?״ סטיב נשכב על ידי, עיניו הכחולות סורקות את גופי מכף רגל ועד ראש. התרגלתי כבר למבטים שלו, לכל הפעמים שבהם הוא לא באמת נוגע בי אך העיניים שלו נותנות תחושה של מגע.
אני מעביר את מבטי מהתקרה אליו ונשכב על צידי כמוהו ונאנח. ״לא משהו שיעניין אותך.״ אני ממלמל, מנסה להתחמק מן התשובה. על מה אני חושב? אני חושב עליו כמובן, על הרגע הזה ועל כל הרגעים שהיו בעבר ויגיעו בעתיד. מתי זה יפסק?
״קדימה טוני, אל תהיה ילד קטן ופשוט תגיד לי. אני יכול להבין שאתה מוטרד ממשהו.״ הוא מאיץ בי ומחייך, חושף שתי שורות של שיניים לבנות וישרות. כבר אמרתי שהוא יפייפה?
״בסדר,״ אני מרים את ידי כסימן לכניעה ומשעין את גבי על הקיר. ״קיבלתי בבוחן האחרון בפיזיקה תשעים ושמונה.״ שקר, קיבלתי מאה. אני לא מוכן להגיד לו את הסיבה האמיתית לכך, אני לא רוצה לדבר על זה איתו. לא עכשיו.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
