אני מביט בידי שנחבלה פעמיים בגלל אותו בן אדם. האיש שאמר לי להתעלם מהעובדה שהוא ליטף אותי ומתקרב אליי בלי סיבה. למרות שרוב החתכים שעל ידי כבר נעלמו וחלק אחר בדרך לשם, אני עדיין כועס. כועס ומבולבל.
סטיב באמת קיים את החלק שלו בעסקה (שהייתה רק מצידו כמובן), והתכחש לקיומי במשך שבוע וחצי. לרוב לא ראיתי אותו וכשכן התראינו, מיד הלכתי לצד השני כדי שלא יתקרב.
בשבילי זה מצויין. בכלל לא רציתי לדבר איתו בכל מקרה ואני עדיין לא יודע איך נפגשנו ולמה. למה הוא המשיך לדבר איתי אחרי שנתקעתי בו. הוא לא אמור לעשות את זה, מה לעזאזל לא טוב איתו?
״אני הולך, ביי!״ אני קורא בקול כאשר אני יורד במדרגות וממהר לצאת מהבית. ״אנתוני סטארק, תבוא לפה ברגע זה!״ אימי צועקת מהמטבח. אנחה מיואשת בוקעת מפי ואני עושה את דרכי אליה.
״למה אתה לא מוכן להסביר לי מה קרה לך ביד?״ היא שואלת ברוגע ומלטפת את ידי. ״לא קרה משהו נורא,״ אני מביט באבי שכרגיל, לא מתיימר להזיז אפילו עפעף לכיווני וחוזר להביט באימי. ״אני בסדר, את רואה?״ אני מראה לה את ידי המחלימה.
לפני שהיא מספיקה להשחיל עוד משפט אני מנשק את קודקוד ראשה, אומר להתראות בפעם האחרונה ויוצא מהבית.
סטיב רוג׳רס. סטיב רוג׳רס. סטיב רוג׳רס.
אני חייב להפסיק לחשוב עליו. למה אני בכלל חושב עליו? אה כן, כי הוא פאקינג ליטף לי את הגב. לרגע זה היה נעים, עד שהבנתי שזה הוא.
עכשיו כשאני חושב על זה, הוא אמר לי לשכוח מכל מה שהיה והוא מתעלם ממני. זה מצב מצויין, אני לא צריך לדאוג ממנו יותר. אני לא צריך לחשוב עליו, לא צריך להתעצבן בכל פעם שאני רואה אותו. אני פשוט לא צריך.
אין יותר סטיב רוג׳רס.
בשנייה שאני פונה אל בית הספר אני מבחין בניידת משטרה החונה בכניסה, מספר תלמידים בוהים בה באימה. זה בטח מסמל משהו רע. לפני חמישה ימים, שוטרים הגיעו אל בית הספר ואמרו לנו שבמסיבה שהייתה, באמת היו סמים ונחשו איפה? בפונץ׳ כמובן!
לא הפסקתי לצחוק למשך חצי שעה. אני יותר מדי חכם.
הם התחילו לשאול ילדים מהשכבה מי שתה מהפונץ׳ וכמובן שגבריאל התמים ענה שהוא והשוטרים לא הפסיקו לשאול אותו שאלות. בעיקרון הם רצו לדעת אצל מי הייתה המסיבה, כי אז הם יאסרו אותו או את הוריו, תלוי מי שם את הסמים בפונץ׳. מכיוון שגבריאל לא ידע אצל מי הייתה המסיבה, והם חשבו שהוא משקר אז הם אמרו שהם יחזרו בעוד כמה ימים.
הם בטח מדברים עכשיו עם גבריאל, אני חייב להגיע אליו לפני שהוא יגיד משהו מטופש. הוא מסוגל לעשות את זה.
אני מתחיל לרוץ בשיא המהירות, מחפש את פרצופו המוכר של גבריאל. לעזאזל איפה האיטלקי הזה כשאני צריך אותו?!
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
