Atelophobia

13. Pros and Cons

קו המחשבה שלי היה ברור, להתרחק מסטיב כדי לא לאהוב אותו. דבר זה נשמע לי די הגיוני, אם אני לא אדבר איתו במשך זמן מסוים הרגשות שלי כלפיו יעלמו מחוסר נוכחותו לידי.

היום הראשון היה קל, לא פגשתי את סטיב בבית הספר והוא לא החליט להופיע בביתי בשעות שלאחר הלימודים.

לא הייתי צריך להתאמץ יותר מדי, אחרי הכל לא ראיתי אותו. אז למה אני עדיין לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו? למה כן רציתי לראות אותו, ולמה רציתי בסתר שהתוכנית שלי תיכשל?

רציתי להיות לידו, כמו משוגע לא הפסקתי לחשוב עליו.

למה אני אוהב אותו? מה גרם לי לאהוב את האיש הזה?

גם ביום השני והשלישי שלאחר מכן לא ראיתי אותו. חשבתי אולי הוא מתחמק ממני, אבל זאת מחשבה פרנואידית מדי. מופרכת. כמעט לא הגיונית. אולי אני האחד שאוהב אותו, אבל הוא האחד שאמר לי שאני שלו.

אפילו לא הבנתי את השימוש שלו במילה הזאת, אני שלו? מה זה אפילו אומר?

אך הגעתי למסקנה שהוא לא מתחמק ממני, ואני כן אראה אותו ביום אחד. והיום הזה מתקרב בצעדי ענק. שלושה ימים שלא ראיתי אותו כנראה רק צירוף מקרים, אך יותר מזה כנראה כבר קרה משהו.

למזלי או לרעתי ביום הרביעי לתוכנית שלי נפגשנו אחרי שיעור הספורט שלי. אני יצאתי מהמגרש, נוטף זיעה ואדום מהמאמץ כשהוא בדיוק נכנס כמו בובה נוצצת שרק הוציאו מהקופסא.

החלפנו מבטים למספר רגעים ארוכים במיוחד עד שהמאמן שרק במשרוקית הצורמת וגרם לסטיב להסיט את מבטו במהירות מטרידה. כאילו לא אכפת לו ממה שהוא אמר לי. כי להגיד למישהו שאני שייך לו זה דבר כה נורמלי שהוא מתעלם מכך בכזאת קלות.

ואני כמו מטומטם המשכתי לבהות בגופו החולף עד שהוא הסתכל עליי שוב ואז חייך חיוך כמעט וזדוני. חיוך שיודע שהוא תפס אותי במלכודת המסובכת שלו.

כהרף עין חלפו שבועיים שבהם נתקלנו אחד בשני מספר פעמים, החלפנו מבטים צמאים ואז הוא חייך שוב בכל פעם את אותו החיוך המעצבן.

והיום, אחרי יותר משבועיים שלא דיברנו אפילו לא מילה אחת הוא שלח לי הודעה בשש ורבע בבוקר.

הודעה מאת: סטיב רוג׳רס התקבלה בשעה: 06:14: היום בערב יש משחק חשוב לקבוצה שלנו, אני מקווה לראות אותך בקהל.

את ההודעה ראיתי רק שעה לאחר מכן, ולא ידעתי איך להגיב. מה אני יכול לכתוב לו? ולמה הוא פתאום נזכר בי והחליט להזמין אותי למשחק?

וכרגיל איני מצליח להבין כי זה סטיב רוג׳רס, ואותו אני אף פעם לא מצליח להבין במדויק.