״זה לא מה שאתה חושב גבריאל.״ אני מתרץ ובפחד רב מתקרב אליו, מנסה לרכך את דמותו הקפואה. ״בבקשה,״ אני שולח יד אך מחזיר אותה במהירות שמדמה כאילו קירבתי את ידי ללהבה רותחת.
מה חשבתי לעצמי שצעקתי את זה ברחוב? עד כמה אידיוט אני? אלוהים אני לא הולך לעבור את השנה הזאת בשלום. אני איש מת.
״בבקשה גבריאל,״ אני בולע את גוש הרוק שתקוע לי כבר מספר דקות בגרון. ״בבקשה תתן לי להסביר זה לא מה שאתה חושב.״ והוא עדיין לא עונה. עיניו הבהירות עומדות ורק בגלל העובדה שהוא ממצמץ אני יודע שהוא לא מת.
״אתה חייב להקשיב לי, אני לא יכול לאבד אותך.״ הדמעות שלא חשבתי שיגיעו לעולם, מאיימות לזלוג מעיניי ולהרטיב את פניי ביובלים קטנים ומלוחים של עצב, פחד ואהבה.
ולפני שאני מחליט לברוח אל חדרי ולסגור את הדלת לעולמיי עד הוא סוגר את המרווח בנינו ומוחץ אותי בחיבוק חזק. ״אני מצטער גבריאל,״ אני ממלמל ופניי נרטבות במהירות. ״אני כל כך, כל כך מצטער.״ יבבה חומקת מפי.
״מצטער על מה טוני?״ הוא שואל ובחשש מלטף את גבי ברכות. ״על כך שלא סיפרתי לך,״ בכי. ״על כך שאני מרגיש נורא בגלל זה,״ משיכת אף. ״על כך שאני כבר ימים לא מפסיק לחשוב עליו וכל מה שרציתי לעשות זה לספר לך ושתעזור לי אבל הייתי פחדן.״ דמעות.
״אני מצטער שפחדתי.״
״אתה לא צריך להצטער על כלום, אוקיי?״ הוא מחזיק את פניי בידיו ואני מהנהן. ״אני מצטער שלא שמתי לב לכך בעצמי והייתי צריך לשמוע אותך מפשל ברחוב כדי להבין שהחבר הכי טוב שלי מאוהב בסטיב רוג׳רס. אתה סולח לי?״ הוא מסתכל עליי במבט נוגה ואני מהנהן בשנית. הוא מחייך חיוך מנחם וחוזר לחיבוק.
״רוצה שניכנס ותוכל לשתף אותי בכל מה שעבר עלייך בזמן האחרון?״ הוא שואל, ולפני שאני עונה מתקדם כבר אל ביתי ונכנס מבלי לדפוק. במהירות אני מנגב את דמעותיי בעזרת חולצתי וכשאני נכנס לביתי אני מנסה לא ליצור קשר עין עם הוריי שיורדים במדרגות לכיוון שלנו.
ומה אם הם שמעו אותי צועק ומצהיר את אהבתי לסטיב? כנראה שכבר הייתי שוכב כמה מטרים מתחת לאדמה אם כן.
גבריאל אומר שלום להוריי ודוחף אותי במעלה המדרגות אל חדרי וטורק את הדלת אחריו כשהוא נשען עליה בכל כוחותיו. ״אוקיי, זה היה מסוכן.״ הוא מתנשף ומצחקק קלות תחת נשימותיו. לאחר מכן הוא עושה את דרכו לידי ומתיישב על המיטה כמה סנטימטרים מולי. ״אתה לא חייב לספר לי כלום אם אתה לא רוצה, זה בסדר.״ הוא שולח את ידו קדימה אך לבסוף מחליט להחזיר אותה אליו.
״אני יודע שאני לא חייב אבל אני רוצה שתדע.״ עיניי חודרות לשלו ומחפשות את האישור להתחיל. ״קודם כל תקשיב ואחר כך תגיב, בסדר?״ הוא מהנהן. ״ושום מילה להורים שלי!״ אני צוחק בלחץ. ״לא חשבתי לספר להם כלום.״ הוא סוגר את פיו ובתנועות מסורבלות למדיי עושה כאילו הוא זורק מפתח בלתי נראה רחוק מאיתנו שסוגר את פיו.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
