עברו מספר ימים וההרגשה הנהדרת הזאת לא עוזבת אותי לרגע. כל דבר שאני עושה, על כל דבר שאני חושב, בסופו של דבר הכל חוזר אליו. הכל חוזר לרגע בו הוא החזיק אותי, נישק אותי. לא ידעתי כמה טוב אני ארגיש אחרי זה.
ברגע שלא חשבתי יותר מדי זה קרה, וזאת ההחלטה הכי טובה בעולם.
אך יש בעיה אחת. לא אמרתי לו שאני אוהב אותו. מה אני עושה מכאן? אני לא יודע את התשובה לכך בעצמי. איך אני ניגש אליו ואומר לו שאני אוהב אותו? זה מרגיש מוזר, ואפילו לא נכון לומר לו את המילים האלו עכשיו. הייתה לי את ההזדמנות ולא ניצלתי אותה. הייתה לי הזדמנות לספר לו אתמול אך ברגע האמת בלעתי את המילים ושתקתי.
״אתה חושב עליו שוב, נכון?״ גבריאל מצחקק וגורם לי להיאנח. ״זה בסדר, עשיתם צעד די חשוב במערכת יחסים שלכם.״ הוא ממשיך. ״מערכת יחסים? אנחנו שכבנו גבריאל! שכבנו ועשינו כל דבר אפשרי וזאת עדיין לא מערכת יחסים אמיתית!״ אני מרים את קולי וגונח בעצבים לאחר מכן.
״אני מבין את התסכול שלך, אבל אתה אשם בזה.״ אני עוצר מדבריו ומסתכל עליו בפליאה. ״איך אני אשם בזה?״ אני שואל. ״אתה לא אמרת לו שאתה אוהב אותו נכון?״ הוא משלב את ידיו. ״לא.. אבל מה איתו? למה רק אני צריך לדבר!״ אני רוקע ברגליי ברצפה כמו ילד קטן, עוקף את גבריאל וממשיך ללכת.
אני יודע שהייתי צריך לספר לו את רגשותיי, אני מבין שזאת טעות נוראית שלא עשיתי כך. אך למה אני היחיד מבינינו שצריך לשתף בתחושותיו? לסטיב אין רגשות? הוא חייב להרגיש לפחות משהו קטן כלפיי כדי לשכב איתי לא?
למה הסכמתי לשכב איתו בכלל?
״אני לא יודע הכל טוני,״ הוא מדביק את הקצב ונאנח. ״אני לא יודע למה הוא לא משתף אותך גם, אוקיי? אני מציע לך לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדי.״
אני יודע שגבריאל צודק, אבל למה אני מתעצבן מזה?
למה אני מנסה להמציא לעצמי סיפורים מופרכים על מדוע סטיב לא מדבר איתי על נושאים כאלה? אולי הוא מפחד? אולי הוא לא יודע איך אני אגיב? הוא חושב שאני לא אוהב אותו בחזרה? אולי אני לא מספיק טוב בשבילו? אולי הוא בכלל לא רוצה אותי ומנצל אותי?
אני מנסה לחשוב על כל סיטואציה הגיונית ולא הגיונית, רק כדי לא להבין באמת את הסיבה שהוא אף פעם לא דיבר איתי עליו, עלינו.
״אתה אמור לפחד יותר כרגע מאבא שלך ולא ממה שסטיב חושב עלייך אתה יודע? אתה הולך לראות אותו עוד רגע.״ גבריאל מחזיר את מחשבותיי למציאות הקשה- הרגע בו אני אפגוש את אבי לאחר כמעט שלושה ימים שלא הייתי בבית.
האם הוא עדיין כועס? כן.
האם הוא עדיין בהלם? סביר להניח.
האם הוא עדיין מאוכזב ממני? כמובן.
נשימותיי מתחילות להכפיל את קצבן הנורמלי ואני נשען על עץ קרוב על מנת לא ליפול. ״אני לא יכול,״ ידיי מתחילות לרעוד ואני עוצם את עיניי, נשאב אל תוך החשכה הזמנית. ״גבריאל א-אני לא יכול לחזור הביתה.״ אני פוקח את עיניי ופוגש בעיניו הבהירות.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
