אני אוהב את טוני סטארק.
מהיום בו נפגשנו אני לא יכול להפסיק לחשוב עליו. לא יכול להפסיק לחשוב על הצחוק המדהים הזה שלו שהופך כל יום רע לנהדר. על הקמטים הקטנים שנוצרים ליד עיניו כשהוא מחייך. על החיוך היפה שלו והעיניים החומות הכי יפות שראיתי שיכולות לנחם כל אחד רק במבט אחד עליהן.
אני אוהב אותו כל כך כי הוא כל מה שאני לא ובחיים לא אהיה.
הוא כנראה האיש החכם ביותר שראיתי, לא מפחד ממה שאחרים חושבים עליו ועושה כרצונו. לא כמוני, שמפחד מהתגובות של הקרובים אליי על כך שאני מאוהב במישהו ולא במישהי. מפחד ממה שיקרה אחרי שאצא מהארון, מהתגובות של כל התלמידים בבית הספר שרואים אותי כאיש שגורם לכל הבנות לרצות לשכב איתו.
למה אני כל כך מפחד מלהיות אני? אנשים אוהבים אותי בגלל מי שאני ולא בגלל שאני מקובל בקרב הבנות. להפך, אם יכולים לשנוא אותי בגלל זה. אז למה אני עושה הכל כדי לא להודות שאני מאוהב בבן ולא בבת?
אני יודע שלא הייתי צריך לתת לורוניקה לשבת עליי, לא, לנשק אותי. אני יודע שטוני ראה אותי ואני יודע שהוא כנראה לא רוצה לראות אותי יותר בחיים. למה הסכמתי לה לעזאזל?
בזמן שהיא נישקה אותי הרגשתי בנוכחותו של טוני לידי. אפילו מבלי לראות אותו אני יודע שהוא קרוב, כאילו יש לי חיישנים מיוחדים שמתריעים לי מתי הוא מגיע. רציתי לדחוף אותה מעליי ולרוץ אליו. להחזיק את פניו הרכות ולנשק אותו מול כולם שידעו שאותו אני אוהב והוא שלי.
אך כרגיל, עצרתי את עצמי והדחקתי לפינה את רגשותיי. כמו בובה חסרת כל יכולת מחשבה נישקתי אותה, אפילו כאשר שמי שאני אוהב מסתכל עליי עושה זאת.
מטומטם, מטומטם, מטומטם!
לראות את האימה שעל פניו זה כנראה הדבר הכי כואב שראיתי בחיי. זה צרב בתוכי ורגשות אשמה על כך לא הפסיקו להדהד בי. פרצופו חסר הצבע גרם לליבי ליפול, לראות ככה את טוני זה נורא ואני בחיים לא רוצה לראות אותו ככה שוב.
בגלל זה הלכתי אליו אחרי בית ספר, לנסות לכפר על הטעות שעשיתי. אבל כמו שציפיתי, וכמו שאני מכיר את טוני, ברור שזה לא עבד. אולי בתוך תוכי ידעתי שמעשה זה לא ישנה דבר, ובסתר רציתי לראות אותו מקרוב בפעם האחרונה. לרעתי, הפעם הזאת הייתה נוראית יותר מהבוקר. לראות אותו בוכה ולדעת שזה בגללי מזעזע אותי וגורם לי לשנוא את עצמי עד כאב.
אני יודע שזה באשמתי ואין לי שום סיבה לנסות לחשוב שלא. אני יודע שיצאתי חסר רגשות ומטומטם והייתי עושה הכל כדי לשנות את זה. הייתי חוזר אחורה ועושה את הכל מחדש. הייתי אומר לו ישר שאני רוצה אותו במקום להיות מסתורי ולא בטוח. הייתי מגן עליו טוב יותר.
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
