"אתה בטוח שמה שראית נכון? אולי את מפרש את הסיטואציה יותר מדי לעומק? אני בטוח שזאת תהיה רק אי הבנה." גבריאל שואל בחשש, עיניו מסונוורות מאור השמש.
לפני יומיים ראיתי את לו קופצת על סטיב לאחר שניצחו במשחק, ומאז אני לא מצליח לנער את התמונה הזאת מראשי. לא הצגתי את חששותיי מול סטיב כמובן, אני רוצה להתייעץ עם גבריאל לפני שאעשה מהלך שיכול להתפרש כילדותי.
האוויר הקריר של סוף חודש אוקטובר שולח צמרמורות לאורך כל גופי, אך אני מעדיף לשבת בחוץ מאשר בתוך מבנה בית הספר בו סטיב וחבורתו יפריעו לשיחתנו.
אנחה קלה חומקת מפי בזמן שאני משחק עם שרוכי נעליי. "האמת? אני כבר לא בטוח מה ראיתי או מה אני חושב. אני לא רוצה להיות החבר הדרמטי אבל משהו באותו הרגע גרם לנורה להידלק בראשי." אני מסתכל עליו ונאנח בשנית. "התמונה שלהם וההרגשה שמשהו קורה מתחת לאף שלי, בין אם סטיב יודע זאת ובין אם לא, לא עוזבת אותי לרגע."
"אתה מעוניין לשמוע את דעתי הכנה?" אני מהנהן. "אני חושש שאתה מגזים בתגובה שלך, אולי תנסה להיפגש עם סטיב והחברים שלו עוד מספר פעמים ולשים למה שקורה באותו הרגע. אם אתה רוצה אני אוכל אפילו להצטרף לפעמים ולשפוט בעצמי." הוא אומר ונשען על העץ שמאחוריו.
"תודה." אני לוחש בעדינות ושנינו שותקים. רעש צחקוקים וצעקות מעומעמות ברקע מונע מהדממה להפוך למוחלטת ואני מנסה לנצל את הדקות האחרונות לפני שנצטרך לחזור ללמוד.
"הנה אתה, חיפשתי אותך בכל מקום." אני שומע קול רך מאחורי ומיד לאחר מכן שפתיים הנושקות לראשי בעדינות. לרגע אני קופא במקום, לא מסוגל להחזיר תשובה לסטיב. למה אני נלחץ? הכל בסדר טוני, אתה נלחץ בלי סיבה, סטיב לא יפגע בך, שוב. הוא הבטיח זאת.
"טוני בדיוק סיפר לי על הניצחון המזהיר שלכם במשחק לפני יומיים, אז מגיע לך מזל טוב." גבריאל מבין את מצבי ומתחיל עם סטיב שיחה על המשחק שהיה עד שאצליח לנקות את ראשי. לאחר מספר רגעים אני מצליח להשחיל משפט ראשון, "אני לא יכול להגיד שאני מבין בפוטבול, אבל אני כן יכול להגיד שסטיב היה הטוב מכולם במגרש." אני מחייך אליו ומוסיף, "לא סתם אתה הקפטן שלהם." לחייו סמוקות מעט והוא ממלמל תודה בזמן שהוא מגרד את עורפו בביישנות.
"טוני גם סיפר לי על החברים שלך," גבריאל לרגע מוסיף ואני מיד מפנה את פניי הזועפות כלפיו. "נכון טוני?" הוא מרים גבה בשאלה ואני נאנח קלות. "באמת? מה הוא סיפר לך?" סטיב שואל בהפתעה מוחלטת. "רק דברים טובים." עיניו של גבריאל מצטמצמות, נראה כי הוא בוחן את התגובה של סטיב לשיחה בניהם, מנסה להבין את שפת גופו.
לאחר מספר רגעים סטיב מרים את ידו כסימן שהוא נזכר במשהו ואומר "כמעט שכחתי, אתה בא איתי למסיבת האלווין עוד שלושה ימים נכון? כמובן שגם אתה מוזמן." הוא מפנה את ראשו כלפי גבריאל המניד בראשו לחיוב. "אנחנו נשמח לבוא." הוא אומר בהתרגשות. "טוני?" סטיב מסתכל עלי בשאלה ואני מהנהן. "כן, כן, אנחנו נבוא."
YOU ARE READING
Atelophobia
Fanfiction״אתה לא מושלם טוני,״ הוא מחזיק את ידי בעדינות. ״אף אחד לא מושלם.״ הוא לוחש וכל מילה שלו גורמת לעוד דמעות מלוחות לזלוג מעיניי האדומות. ״אבל אני חייב להיות,״ אני מתנשף ובראשי אני מדמיין שאני צועק וזועק. ״אני חייב להיות מושלם. אני לא יכול לחיות בידיעה...
