פרק 40 – עיר תחתית
דפקתי בדלת בעלת צבע ירוק מחריד, או לפחות מה שנשאר ממנו. הבניין המוזנח והמט לנפול לעולם לא היה נראה לי כמו בניין ראוי ולמגורים, ולא רציתי לדעת מה הולך בפנים.
דפקתי שוב. חזק. לא הייתה לי באמת תוכנית פעולה. ריילי ג'קסון, המתוכננת, המאורגנת והמסודרת מנסה לאלתר. חה. זה הולך להיגמר באסון.
האצבעות שלי כבר נקשו אוטומטית. מצמצתי בעיניים, מנסה להחזיר לי את הראייה שהיטשטשה למקומה. חצי השורה המסכנה שלקחתי דפקה אותי קצת, וייחלתי שלא יהיה איזה שוטר מזדמן בדרך.
אולי ייחלתי שכן יהיה, ולפחות לא הייתי מביכה את עצמי ככה. הצמדתי את האוזן לדלת ושמעתי במעומעם צחקוקים. וזה היה השיא. החלטתי שגם אם אצטרך לשבור את הדלת אעשה זאת, אבל בתור התחלה הסתפקתי בלחיצה על הידית, שהודבקה בסלוטייפ מלוכלך וכנראה כבר נפלה כמה וכמה פעמים.
קיללתי בדממה כשגיליתי שהדלת הייתה פתוחה. כך מצאתי את עצמי צועדת פנימה לתוך טריטוריה לא מוכרת לאחר שחיכיתי חצי שעה כמו מסכנה מחוץ לדלת, מנסה לאתר את סהר.
הדירה הייתה קטנה, וכמו שחשדתי די מוזנחת. הטיח התקלף מהקירות ודלי הונח באמצע הרצפה, מצהיר על נזילה מלמעלה. תמונות דהויות ניתלו על הקיר באופן עקום, מטבח מטונף וחלוד וריח מעופש באוויר. הצטמררתי. רציתי לעוף משם.
הכרחתי את רגליי לצעוד קדימה אל מקור הרעש והצחקוקים, שנבעו ממה שהיה אמור להיות הסלון. גיליתי את סהר, שוכב על הרצפה. ענבר, יושבת לידו. יסמין על הספה, נמרחת על דור. בדיוק האנשים שאיתם אכלתי ארוחת ערב לפני מספר שעות.
"סהר," דיברתי חלש אבל הוא שמע אותי. הוא התרומם מהרצפה ובהה בי.
"ריילי, מה לעזאזל את עושה פה?" שחקתי שיניים. "מה לעזאזל אתה עושה פה?" לא הרשיתי לקול שלי לחרוג מילימטר. לא אביך את עצמי מול אנשים שאינני מכירה עוד. הייתי רגועה להחריד, באופן קצת מפחיד.
"איך הגעת לכאן?" הוא כיווץ את גבותיו בתנועה מוגזמת. שיכור מהתחת, הייתי צריכה לנחש.
"ריילי?" הקול המתוק שהתחלתי לשנוא התעורר.
"מה... מה את עושה פה? זה בגלל שעניתי לטלפון של סהר? אני מצטערת, אני תמיד שוכחת שיש לך אופי קנאי."
"אופי קנאי?" נשמתי עמוקות. לא הרשיתי להם לראות את הסערה שהתחוללה בתוכי.
"סהר, קום,"
"אל תלך!" ענבר זעקה ותפסה את ידו בחוזקה. צעקתה הבהילה את דור ויסמין, שהתחילו להתמזמז על הספה. הם החטיפו לעברי מבט מהיר וחזרו לעיסוקיהם.
"עכשיו." המשכתי.
"מי את חושבת שאת?" ענבר התרוממה. "נכנסת לבית שלי וחוטפת את סהר! אחרי מה שעשית לו היום, אין לך זכות! את פוגעת בו כל פעם מחדש ואנחנו-"
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
Teen Fiction''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
