פרק 13 - שלושה זכרונות:
סהר.
"בוקר טוב," סיננתי לרותם כשהתיישבתי על מיטתה.
"אתה הולך לבית ספר?" היא שאלה כשראתה אותי לבוש בחולצת בית הספר עם תיק על גבי.
"עוד מעט צריך לצאת," הסברתי.
"ומה קורה איתך?" היא עברה משכיבה לישיבה וחייכה אליי חיוך קטן. שמחתי שהיא מחייכת אבל נאנחתי לשאלתה.
"מה קרה? לא הלך טוב עם הריילי הזאת?" הופתעתי כשהיא ישר ניחשה. אני כזה שקוף?
"סתם... כדי לעצבן אותי בכוונה יכול להיות שאמרתי שאני רוצה מישהי אחרת."
"אוי, סהר." רותם נאנחה כאילו אני איזה ילד קטן.
"אבל הקטע הוא שזה בכלל לא הזיז לה! היא רק אמרה לי שאם אני רוצה את נופר אז אני צריך להגיד לה את זה ושהיא מצטערת שהיא ישר חשבה שאני לא רוצה אותה."
"למה אתה תמיד מסבך הכל?" היא ניענעה את ראשה מצד לצד.
"זה בכלל לא הזיז לה," המשכתי להצטדק.
"אתה לא יכול לדעת, סהר, יכול להיות שזה הזיז לה והיא טובה בלהסתיר את זה."
חשבתי על דבריה של רותם, אולי זה כן הפריע לה אבל היא כבר מיומנת בלהסתיר דברים? היא נראית אחת שמסתירה הרבה סודות ורגשות, מה זה בשבילה עוד אחד לאוסף?
"אני מציעה לך פשוט לעזוב את זה ולשוב על העתיד."
"לחשוב על העתיד." חזרתי על מילותיה, כשאין בי טיפת רצון לחשוב על העתיד. שלפי תחושותיי, באיזושהי דרך, ריילי תהיה קשורה אליו.
"תחשוב על זה," רותם המשיכה כשקיבלתי הודעה בטלפון שלי.
איפה אתה???
סגרתי את הטלפון אחרי שראיתי את ההודעה של ירין.
"אני צריך ללכת," הודעתי ורותם רק הנהנה.
"תהנה, ותדבר עם ריילי." היא המשיכה ושוב הנהנתי.
♡▪♤▪♡
"כמה זמן לוקח לך לבוא?"
"בוקר טוב גם לך." בירכתי את ירין בשער ונכנסו לבית הספר.
"בגללך אני אאחר," הוא התלונן וגיחכתי, ידעתי שלא מפריע לו לאחר.
"אני חותך פה," עצרתי אחרי כמה דקות של הליכה.
"למה?" ירין כיווץ את גבותיו.
"אני צריך לעשות משהו," התחמקתי והוא המשיך לסקור את השטח. כשקלט שזוהי הדרך לספסל של ריילי, הוא הנהן ברכות.
"אני מבין." הוא התעלם מההתחמקות שלי אבל אחר כך סינן; "גם גורם לי לאחר וגם משאיר אותי לבד, איזה יופי."
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
Teen Fiction''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
