פרק 20 – השלכות:
ריילי.
סיימתי לשייף את ציפורן הזרת שלי והנחתי את המשייף לידי. לקחתי את הנוזל הלבן והסמיך והתחלתי למרוח בדיוק רב בלי לצאת מקווי מתאר הציפורן שלי. הציפורניים שלי נהיו מאוד ארוכות – והתווסף ליופי שלהן מגבלות אחדות. לא יכולתי בקושי לקמץ את ידיי לאגרופים חזקים מבלי להידקר מהן. החלטתי לגזור אותם ברגע שאגיע הביתה.
כל השבת רבצתי בבית ביחד עם בר, עשינו מרתונים של משפחת פוסטר אחרי שקמנו מאוחר ודיברנו קצת על ליל אמש. היא לא זכרה את השיחה שלנו על אופיר ושמחתי על כך. לעומת זאת, היא כן זכרה שליאל, אחד מהחברים של סהר, והיא בילו זמן איכות ביחד. ככה הגעתי למסקנה שגם נבו וירין היו בבר אתמול, וקוויתי שלא ראו דברים שאסור היה להם לראות.
התנערתי מהמחשבות שלי כשסיימתי למרוח את הלק והכנסתי אותו בחזרה לתיק. אחר כך, בזהירות רבה, הידקתי את הקוקו הגבוה שלי לקודקודי וניגבתי מתחת לעיניי עם אצבע נקיה על מנת למחות שאריות מסקרה תועות. רעש העלים הנמעכים גרם לי להפסיק את פעולותיי ולהרים את עיניי לדמותו של אופיר.
"מ-מה אתה עושה פה?" גמגמתי וסומק עלה על לחיי. חשבתי שאני אשכח, אבל הזיכרון מאתמול חי טרי בתוך מוחי. אופיר התיישב לצידי, לא נראה מוטרד במיוחד. הוא העביר יד בשיערו ופלאשבקים שלי מעבירה את ידיי בפראות בשיערו אמש גרמו לי להיצבע בגוון אדום יותר חזק.
"תקשיב," נאנחתי ופירשתי את שתיקתו כאות להמשיך. "מה שהיה אתמול היה מאוד לא מקצועי מצידי. ניצלתי אותך כי היית שם, ורציתי להצטער על זה. אני לא נוהגת לעשות דברים כאלה בדרך כלל. שיקול הדעת שלי לא היה בסדר, אני מצטערת על הכל," הוא המשיך לשתוק והסתכל קדימה. "אני יודעת שאי אפשר להתעלם ממה שקרה, אי אפשר לשכוח את זה. אבל אני ממש רוצה שנחזור להיות כמו קודם. אני רוצה שתמשיך לבוא לפה, אני רוצה שתמשיך לדבר איתי על החיים שלך וכלום לא יהיה אחרת."
"באתי לפה כי הזמנת אותי אתמול בבוקר. אמרת לי לבוא גם היום, את זוכרת?" קימטתי את מצחי. כן, זכרתי את זה.
"אז באתי. ואין לך על מה להתנצל ריילי. חלק מהשפעת שיקול הדעת השגוי שלך הייתה באשמתי, אני רק מזכיר לך. בואי פשוט נשכח מזה, טוב?" הוא חייך אליי וחייכתי חזרה ברכות.
"עכשיו את רוצה לשמוע מה קרה אתמול?" הנהנתי במהירות כשהוא התחיל לספר לי. שמחתי שהמצב בינינו לא מביך כמו שחשבתי שיהיה. באיזשהו שלב בסיפורו הוא הדליק סיגריה, אך בפעם הראשונה סירבתי לו ורק הסתכלתי עליו מעשן.
סהר.
"אני מרגיש ממש רע, אבל אני פשוט לא יכול לשמור את זה יותר בסוד."
"בוקר טוב גם לך," הנהתי לירין שעלה על הג'יפ והתיישב ליד ליאל. היינו בדרכינו לבית הספר, כמו כל יום רגיל.
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
Teen Fiction''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
