על ירח וכוכבים

של מי העולם | 32

פרק 32 – של מי העולם

ריילי.

"כוסעמק," נעלי הספורט שלי חבטו בחוסר חינניות על מרצפות הרחוב הרטובות והמטונפות. "חרא על החיים שלי," המשכתי למלמל והגברתי את הקצב.

הגעתי תוך דקות ספורות, שלא מנעו ממני להיות רטובה ורועדת לחלוטין.

"למה זה מגיע לי?" הצמדתי את המכשיר לאוזן בעוד ידיי הרועדות התעסקו עם המפתח. "אני באמת לא מבינה למה."

"אולי כי אלוהים יודע שאת חרא חברה, שאת לא מתייחסת, שאת מעדיפה ללכת לחדר כושר מאשר לבלות עם החברה המושלמת שלך!" הקול הציני של בר חתך לי את האוזן.

"אוי, נו, ראיתי אותך אתמול אובססיבית אחת." גלגלתי את עיניי ונאנחתי בהקלה כשהדלת סוף סוף נפתחה. סגרתי אותה אחריי ושקט רגעי השתרר.

"זה לא מספיק, מגיע לך עכשיו."

"שכחתי שהחדר כושר סגור בימי ראשון. שום דבר לא מאלוהים."

בר צחקה. "עוד פעם התובנות וצירופי המקרים הטיפשיים שלך."

"מה הבעיות שלך?" התחלתי לתזז ברחבי המטבח, מתעלמת משלולית המים שהתגבשה אחריי לכל מקום שהלכתי.

אולי עשיתי דווקא לקלרה, אבל מצא חן בעיניי הרעיון של להכעיס אותה קצת.

לחצתי על הכפתור של מכונת הקפה והתחלתי לעלות במדרגות על מנת להחליף את בגדיי הספוגים.

"בקיצור בהמשך לשיחתנו אתמול," הקול הצפצני של בר המשיך להתנגן באוזני בעוד המשכתי לעלות. "אני חושבת שאלירן קצת הגזים עם התגובה שלו כסיפרתי לו..."

"רגע, בר," תשומת ליבי הופנתה למקום אחר. קפאתי על המדרגות.

"א-אני אחזור אלייך אחר כך." ניתקתי לפני המחאה שלה והתקדמתי באיטיות.

קול גבוה וערב לאוזן נשמע באופן עמום בחלל המסדרון הקטן. קול שלא שמעתי כבר שנה וחצי.

"של מי האדמה, האוויר והים, של מי העולם," המילים החלו להתגבש ככל שהתקרבתי.

"של מי הזהב והיהלומים," כל צעד שלי הפעיל את מערכת המגננה, אבל לא יכולתי להתחמק מהקול הכל כך מהפנט הזה.

"... ולאן האוניות מפליגות, לאן?" העלייה לסולם גבוה יותר הייתה מושלמת, בדיוק כמו שזכרתי. קפאתי על מקומי, כמה מטרים קרוב לשם. זכרונות שרציתי לשכוח התחילו להציף אותי מכל הכיוונים. כמה רציתי להגיע לסולם המושלם הזה, כמה החזקתי אצבעות שלא יישבר הקול. כמה רציתי להיות היא, בכל המובנים האפשריים. כמה הייתי יושבת לצידה כל ערב ומתרגלת איתה שירים ומלמדת אותה איך לזכור שורות.