על ירח וכוכבים

פעם בשנה | 37

           

פרק 37 – פעם בשנה 

ריילי.

התייצבתי מולו. רעדתי מבפנים אבל מסכה של אדישות כיסתה את הפנים שלי.

הוא ישב במשרד שלו, נראה שקוע בקובץ ניירות שהונח לפניו. ידיו עברו בין המילים שבקובץ כשמבטו נלווה להן.

ידעתי שהוא יודע שאני שם ופשוט מתעלם מהעבודה הזאת. לכן לא ניסיתי להסב את תשומת ליבו, רק עמדתי זה כעשר דקות בדלת המשרד של אבא שלי ובהיתי בו קורא משהו כהצגה על כך שהוא עסוק. אולי הוא ציפה שאני אתייאש ואלך, אבל לא התכוונתי לעשות את זה. בכלל לא.

המשחק של מי יישבר קודם התחיל להימאס עליי בדיוק כשהמזכירה שלו שכוונה אותי בכניסה, ליהיא, עברה ליד.

"מה, הכנסתי אותך מזמן!" היא קראה. שמתי לב לעווית של כעס בפיו. "דוד, הבת שלך פה, למה לא נכנסת?" היא פנתה אליי. הכנסתי לה מבט חודר ששיתק אותה. "לא רציתי להפריע," פלטתי בציניות מוחלטת ולאחר מכן נכנסתי פנימה למשרד וטרקתי את הדלת.

עשיתי קצת דווקא כדי לצאת הבת החצופה של מנהל המחלקה, אני מודה. כל מה שיכל להרוס לאבא שלי את המוניטין היה שווה את זה.

"מה את רוצה?" הוא זרק את הקובץ שגם ככה לא עניין אותו הצידה והתמתח בכיסא שלו.

"אני לא חושבת שביקשתי ממך הרבה דברים בחיים שלי," עשיתי פרצוף חושב כשהתחלתי להסתובב במשרד המרווח. "אולי איזה נעליים כשהייתי קטנה. תיק של ניקי אני זוכרת. כסף כשהתבגרתי. מימון לבית ספר פרטי ולרישיון. כן, אני חושבת שכאן הדברים שביקשתי מסתכמים. את כל שאר הדברים החברות הזונות שלך קנו לי כדי להתחנף, לא שהיה לך אכפת ולא שהיה לי אכפת."

"תגיעי לפואנטה, ריילי," הוא נאנח בקוצר רוח. חשקתי שיניים.

"אבל את הדבר היחיד שביקשתי והיה חשוב לי לקבל, לא קיבלתי. אחרי מה שקרה עם ליה ביקשתי ממך שתמיד תספר לי את האמת, לא משנה כמה היא קשה."

הוא נחר. "מתי שיקרתי לך?"

"כשאמא ניסתה להתקשר אליי שאלתי אותך אם יש לי קרובים מהמשפחה שלה. אמרת שלא." האשמתי את מה שבאתי להאשים.

הוא התיישר בכיסא שלו, פניו לא זזו סנטימטר. הרג אותי כמה שהיינו דומים.

"אה, זה," הוא אמר, לא במטרה להתחמק כי הוא ידע בדיוק מה הוא עשה.

"למה שיקרת לי?"

"לא רציתי שתצרי איתו קשר. את לא צריכה עוד סיבוך, במיוחד כמוהו."

"ומי אתה שתחליט את זה?!" דפקתי עם היד על השולחן. טעות של הפגנת רגשות.

"אני יודע שאת חושבת שלא אכפת לי ממך. אבל עם כמה שקשה לך לקבל את זה, כן אכפת לי. זו הסיבה שנשאתי את קלרה לאישה, שתדאג לך. היא הייתה החברה היחידה שלי שהתחברת אליה."