פרק 15 – ליה:
ריילי.
"היי?" ספק עניתי ספק שאלתי למכשיר הטלפון.
"היי." קולה של בר לא השתנה.
"אמממ..." גירדתי בראשי שלחץ, ידעתי שהייתי צריכה להתקשר אליה ממש אחרי הריב אבל העדפתי לדחות את זה. לא היה לי רצון לריב איתה, לא היו לי הסברים לספק לה ורציתי לחשוב על הכל לפני זה. לא ציפיתי שהיא תתקשר אליי בהפתעה שאין לי מה לומר לה.
"כן, אני עדיין כועסת עלייך. אז בואי נדלג על כל הקטע שאנחנו רבות ומשלימות כי יש משהו יותר רציני עכשיו."
"אוקיי." אישרתי במהירות. כנראה גם לה לא היה כוח לריב איתי.
"אז סגרנו את העניין?" הנהנתי ואז נזכרתי שהיא לא רואה אותי.
"כן."
"יופי. אני בדרך." לפני שהספקתי לאשר היא ניתקה והנחתי את הטלפון על השולחן בבלבול. מה זה היה? עזבתי את העבודה באזרחות על זכויות האדם שייבשה לי את המוח וירדתי במדרגות למטבח. הוצאתי חבילת קרקרים ומזגתי כוסות עם מיץ תפוזים.
הנחתי את כל הדברים על השולחן בסלון, קלרה הייתה בעבודה ולא ראיתי את ליה כל היום אז שיערתי שהבית ימשיך להיות ריק עוד כמה שעות. אחרי מספר דקות נוספות בהן ישבתי על הספה ובהיתי על הקיר הדלת נפתחה. בר הרגישה פה כמו בת בית, לכן לא ציפיתי ממנה לדפוק בכלל. היא מיהרה לקראתי והתיישבה לצידי על הספה.
"ראית?" היא מיהרה לשאול.
"את מה?" כיווצתי את גבותיי בעוד היא מיהרה לפתוח את האינסטגרם שלה. היא הניפה את הטלפון פתוח מולי, מציגה בלי בושה תמונה של אחותי.
"זאת ליה," היא הודיעה כאילו אני לא מכירה את אחותי הקטנה.
"אני מבינה," הסטתי את התמונה ממני ובר סגרה את הטלפון שלה.
"למה שהיא תעלה כזה דבר?" בר הרהרה בקול.
"תשומת לב," אני באוטומט. אני מכירה את ליה ואין לה שום סיבה אחרת להעלות תמונה שלה בתחתוני חוטיני וחזיית תחרה לרשת חברתית.
"יש לה שלוש מאות לייקים עד כה וחמישים ושלוש תגובות, רובם מבנים. ועוד לא עברה חצי שעה מאז שהיא העלתה אותה." בר השלימה את המידע החסר ופתחתי את התמונה בטלפון שלי.
התמונה ללא ספק צולמה בחדרה, התמונות של ליה היו תלויות על המראה ששיקפה את בבואתה העירומה כמעט לגמרי. ליד מספר תמונות של ליה עם חברות הייתה תמונה אחת עם החבר שלה, היא לבושה בטי –שירט אפור ושורט שחור והוא במדים של הצבא. ידיה החיוורות כרוכות סביב עורפו השחום וחיוך צחור על פניה. ידיו נחו על בטנה ברכושניות מסויימת ומבטו היה קשה לפענוח.
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
青少年小说''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
