ממליצה לקרוא את סוף הפרק הקודם כי הוא ממשיך מאותה הנקודה וכן, עבר חודש וחצי💕
פרק 34 – משחק מזוייף
"זה לא אמור להיות הפוך?" פיסת בד קרה וקשה הוצמדה לשפה שלי.
"לפי מה שאני מכיר את היית צריכה עכשיו לטפל בי, בעודי חבול ומדמם." ידיו טופחות בעדינות וביציבות, ידיים של אמן. נזכרתי שסהר מצייר ודחף פתאומי לראות אותו מצייר עלה בי.
"מצד שני," הוא התקרב ומחה חול ולכלוך מקו הלסת שלי. "שום דבר איתך לא מוכר," הוא פרם את הבד, נתן לי את הקובייה ושטף אותו במים. הכנסתי את הקובייה לפי והמשכתי לצפות בפעולותיו של סהר. לאחר ששטף את הבד הוא החזיר אותו לפניי וניקה אותם מהחול. המסקרה העמידה לא ירדה מהפרצוף שלי, אך שאר האיפור שעל פניי ירד עם פיסת הבד, לפחות מסיכה אחת נפלה.
"אל תדאגי לגבי זה," סהר ריחף עם אצבעו בעדינות על החתך בשפה התחתונה שלי, שנוצר מהאגרוף של ירין. "זה יעבור תוך כמה ימים. ואת בת, את יכולה להסתיר את זה עם מייקאפ או אודם או מה שזה לא יהיה." סהר ליטף את פניי עם ידיו. "וחוץ מזה, יפה לך מראה קשוח. זה סקסי." הוא צחק אבל כשראה שאני עדיין דוממת הפסיק.
"בואי," הוא הוריד אותי מהשיש שבחדר האמבטיה ואחז בידי, מוביל אותי לחדר שלו. הבטתי בעניים גדולות וסקרניות. מעולם לא הייתי עוד בבית של סהר.
החדר של סהר צבוע בצבע כחול בהיר, לא לבן חיוור כמו שלי. הוא די מסודר יחסית לנער מתבגר. השמיכה הלא מקופלת ומחברות האזרחות הפתוחות הן הפעולות היחידות שמראות את הימצאותו של סהר בחדר זה. אין אף בגד זרוק על הרצפה, אף נעליים מונחות באלכסון ליד המיטה. כמה שרבוטים תלויים על הקיר שליד השולחן, כולם בעיפרון.
"שבי," התיישבתי על הכיסא וצפיתי בסהר פותח את הארון ומוציא טי שירט שחורה.
"אין לך בעיה..." נענעתי בראשי לשלילה.
"חכי רגע," סהר נתן לי להחזיק את החולצה ויצא מהחדר. דחף רצוני גרם לי להסניף את החולצה. היה לה את הריח שלו, שלא היה ניתן לתאר במילים כי זה לא היה ריח של בושם מוכר או דאודורנט. זה היה פשוט ריח של סהר.
"אני מניח שאתן באותה המידה." הוא הביא לי שרוואל קצר בצבע לבן, ששיערתי ששייך לאחותו.
פתחתי את הפה. "אין לך מה לדאוג, הוא לא יחסר לה. היא לא הולכת עם הדברים האלה מאז." הנהנתי.
"אז זו המקלחת, את רוצה שאכין לך משהו לאכול בינתיים?" שוב הנדתי את ראשי לצד לצד כשסהר נתן לי ליווי למקלחת.
"פשוט... תבואי לחדר שלי כשתסיימי." הוא העביר יד בשיערו בלחץ שגרם לי לקצה של חיוך. לא ידעתי שנוכחותי כל כך מלחיצה אותו.
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
Teen Fiction''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
