על ירח וכוכבים

בחזרה לעבר | 22

פרק 22 - בחזרה לעבר

סהר.

"פאק," הייתה המילה הראשונה שפלטתי כשקמתי בבוקר, הסתובבתי כדי לכבות את השעון המעורר והחלקתי על הרצפה הקשה. נאנחתי בכאב ועיסיתי את גופי הדואב. אני בהחלט לא טיפוס של בוקר.

"קר לי!" היו צמד המילים השניות. התעטפתי בחזרה בשמיכה ועצמתי את עיניי, מתעלם מהעובדה שאני צריך לקום כבר.

"סהר!" אמא שלי נכנסה בדלת בלי לדפוק. "מה זה החושך הזה? איך אתה מצפה לקום?" היא נאנחה ופתחה את התריסים בחדר שלי.

"איה!" צעקתי כשהסתנוורתי וכיסיתי את ראשי בשמיכה במהירות.

"אני לא מצפה," נאנחתי כשעיניי הסתגלו לאור.

"הו, לא, לא," היא ציקצקה בלשונה. "אתה לא תבריז על החודש הראשון שלך פה, אדוני הצעיר. חוץ מזה, אגם צריכה כריך וטרמפ לבית ספר."

"אף אחד אחר לא יכול לקחת אותה?" נאנחתי. הבית ספר של אגם מתחיל חצי שעה קודם לפני שלי, לכן צריך להתארגן מהר.

"אבא כבר בעבודה, ואני עכשיו יוצאת. להתראות, מותק," היא נשקה למצחי ובנקישות עקב יצאה מהחדר שלי. נאנחתי בפעם המיליון וקמתי להתארגן.

"מה יש לאכול?" סידרתי את השיער שלי כשפסעתי למטבח.

"היה," דור סינן וצפיתי בו מכניס פנקייק אחרון לפה שלו.

"לך תזדיין," הוא צחק ובטני פתחה במחאה נגד הריח הטוב של הפנקייקים שנגמרו.

"הי, בלי מילים כאלה בבית עם ילדה קטנה," שיערה הכהה של רותם כיסה את פניה כשהיא נכנסה גם כן למטבח. היא הסיטה אותו הצידה ומזגה לעצמה כוס מים.

הייתי מופתע, בדרך כלל היא לא יוצאת מהחדר שלה, ואם היא יוצאת אז זה רק כשאין אנשים בבית, בעיקר לא דור.

"ביס אחרון?" דור שאל ורותם ואני מיהרנו לקראתו. היא חטפה את החצי פנקייק מידו של דור ובלעה אותו.

"סורי," היא חייכה אליי, אבל אני רק הייתי מבולבל. העברתי את מבטי מדור לרותם, ובחזרה לדור.

"אה, כן," הוא פלט, "יצא לנו לדבר אתמול." וזה הספיק לי. לא שאלתי על מה, לא שאלתי למה, רק שמחתי שהם מדברים.

במשך עשר הדקות הבאות, לא הורדתי את החיוך מפניי. נהניתי לשבת איתם בבוקר, לדבר איתם ולצחוק מהטמטום של דור.

"סהר," קול קטן קטע את הצחוק שלי.

"מה היא רוצה," דור גלגל את עיניו ורותם רק שתקה. העפתי לדור מבט מזהיר, "מה אגם?"

"אמא אמרה שאתה לוקח אותי לבית ספר. השעה כבר שמונה."

"פאק," קמתי במהירות וחטפתי את המפתחות מהשולחן. הנפתי את התיק שלי על הגב ואת התיק הוורוד של אגם אחזתי ביד אחרת.