פרק 6 - לא טיפוס של אהבה:
סהר.
לא הצלחתי להפסיק להסתכל על ריילי כל השיעור. בחנתי אותה בעיון, מהשיער האסוף בקוקו גבוה עד נעלי הנייק הלבנות. היא נראתה כל כך... שלווה. שמצידי זה לא היה הגיוני, כי הייתי נסער לגמרי. מה חשבתי לעצמי שהלכתי כה בשקט מאחוריה ללוקרים? כל בן אדם נורמאלי היה נבהל.
ולמה עמדתי כל כך קרוב אליה... ולמה שאלתי אותה על הקעקוע... בקיצור, אני אדיוט מוחלט, וסביר להניח שגם היא חושבת ככה. אם לא הייתי מאחר בגלל אגם והדרמות שלה על הבוקר, שהחליטה שהיא לא הולכת לבית ספר אם היא לא מוצאת את הנעליים שהיא אוהבת, שלא היה לי מושג איפה הם וההורים שלי כבר יצאו לעבודה, כל זה לא היה קורה.
הכרחתי את עיניי להסיט את מבטי מריילי. זה ייראה מוזר אם אסתכל עליה כל כך הרבה זמן, ואני לא רוצה שנבו, שישב ליד, ישים לב. הייתי חייב להעסיק את עצמי אז הוצאתי את מחברת הציור שלי והתחלת לשרבט בעיפרון בדף אקראי. אני יודע לצייר יפה, אבל מצייר לעיתים רחוקות. הריגוש שבציור לא משתווה לריגוש שבבישול מבחינתי.
"כישרוני," נבו עקץ כשסיימתי סרטוט של דמות קטנה. הדמות צוירה כך שרואים לה את גב, היא ישבה על סלע, משקיפה על ים דהוי בצבעי האפור של העיפרון. שיערה היה אסוף בקוקו ומלא שוונצים התעופפו ממנו, כאילו מהרוח של הים.
"שתוק," סיננתי לנבו בצחוק וסגרתי את המחברת. השיעור סוף סוף נגמר והתלמידים התחילו לקום ולאסוף את דבריהם.
"ליאל," נבו קרא לו והוא בא ביחד עם ירין לצידו.
"מצאתי את הכישרוני בחבורה," הוא הצביע עליי וצחקתי.
"גם מבשל, גם מצייר, חלומה של כל בחורה." גלגלתי את עיניי לדבריו של נבו. הוא עצר ילדה אקראית לפתע.
"נופר,"
"אה חיים?" היא חייכה אל פניו הנאות של נבו.
"תגידי רגע, הגבר המושלם הוא גבר שמבשל ומצייר, לא ככה?"
"ברור," היא גיחכה, "למרות שאני לא כל כך בטוחה שאתה יודע לעשות אחד מהדברים האלה."
"אני לא מדבר עליי, סתומה." הוא משך לה בקוקו והיא גלגלה את עיניה. עברתי לבחון אותה בעיון. שיערה היה שחור וכך גם עורה כהה, על פניה איפור רב ואודם סגול דוחה. היא לעסה מסטיק בקולניות וקיפלה את חולצתה כך שבטנה השטוחה הציצה.
"אז על מי?" היא שאלה, חושבת שהוא עובד עליה סתם כדי שתעביר לו את הזמן.
"על סהר," הוא הצביע עליי והיא התחילה לבחון אותי בעיון. הרגשתי לא בנוח לנוכח המבט הערמומי שסימל הרבה דברים לא נכונים שהיא שלחה אליי.
"תפסיק להציק לה," אמרתי כדי שהיא תעזוב אותנו ותלך.
"נופר אוהבת שמציקים לה," ירין החליף איתה מבט והבנתי שמשהו קרה ביניהם פעם. למעשה, כולם החליפו איתה מבט דומה והנחתי שהיא אחת שנותנת. היא אישרה את דבריו בחיוך.
VOUS LISEZ
על ירח וכוכבים
Roman pour Adolescents''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
