פרק 55 – אמת אחת
ריילי.
"הם שיקרו לי כשזה קרה," שחררתי את העשן בנשיפה ארוכה ואיטית על פניו של אור. "בגלל זה אני שונאת שקרים. הם לא אמרו לי כמה זה רציני, ונתנו לי לחשוב שזה כלום. אבל כמובן שכל שקר מתגלה בסוף ומשאיר אחריו הרס, הרבה הרס." לקחתי עוד נשימה והרמתי את מבטי.
ישבנו באיזו סמטה מפחידה באמצע שום מקום אחרי שהוא תפס אותי ולא הסכמתי לחזור לרכב.
"איך גילית?" הוא הצמיד את ידיו בחוזקה אחת לשנייה ונשף עליהן אוויר חם. היה קר, אבל לא מספיק כדי שנקום ונחזור למציאות הקרה יותר.
חייכתי חצי חיוך. "גנבתי את התיק הרפואי שלי. ליה עזרה לי. לא הבנתי הרבה ממנו, בכל זאת ילדה בחטיבה שרק התחילה ביולוגיה. אבל יש רק אמת אחת בסופו של דבר , וניסיתי להבין אותה כמה שאפשר מכל הבדיקות והצילומים. ברמת העיקרון התגלה אצלי גידול קטן, בין האונה המצחית לאונה הקודקודית. הוא היה אז ממש קטן, לכן לקח הרבה זמן לגלות שהוא המקור לכאבי הראש שבגללם אושפזתי."
כיביתי את הסיגריה על האספלט הקפוא. "עוד אחת." דרשתי.
"את בטוחה? זו השלישית שלך." אור הביע את דעתו במבט לא שופט, רק דואג.
"אתה רוצה לשמוע את ההמשך? זה מרכז אותי." המשכתי לדבר בעודו מוציא לי עוד סיגריה וקליפר.
"לא ידעו מה לעשות איתי כל כך. מההתחלה ידעו שזה גידול שפיר, ושאי אפשר להוציא אותו. סיכויי ההצלחה היו בערך עשרה אחוזים בגלל המיקום הבעייתי שלו. אז ניתוח ירד מהפרק. פשוט השאירו אותי להשגחה ובסוף שחררו אותי."
המשכתי לשחק עם הקליפר, מדליקה ומכבה אותו ללא הרף. "ואז כאבי הראש חזרו. אושפזתי שוב לבדיקות והבינו שהוא מתחיל לגדול. לא היה אפשר לעשות כלום, מאז ועד היום. הסבירו לי בצורה יפה ונחמדה שלפי קצב הגדילה שלו להערכתם יש לי מספר חודשים מוגבל, גג שנה. נתנו לי משככי כאבים. חזקים. ואמרו שצריך פשוט לחכות, אולי הוא יתכווץ בחזרה אבל הסיכוי קלוש. להודיע ברגע שיהיה שינוי במצב."
"ריילי," אור התקרב והניח את ידו על ידי. התרחקתי אחורה. "זה שאני לא מדברת על זה לא אומר שאני מתכחשת לזה. זה קרה, אור. רצית לשמוע אז תן לי לספר."
הוא פתח את הפה, סגר אותו ושתק.
"ניסיתי להמשיך בחיים שלי כרגיל, וזה לא עבד. ריחמתי על עצמי ועל כולם אז בסוף החלטתי שעדיף ליצור מסיכות, עדיף לא להרגיש, עדיף לעזור למי שאפשר. כי לי אי אפשר לעזור - המצב אבוד, אין מה לעשות. אז ככה המשכתי, קברתי את זה והמשכתי הלאה בחיים שלי, לא נותנת לעצמי לחשוב על זה. עברה שנה ועברה עוד שנה, וכל פעם הם האריכו והאריכו את ההערכות שלהם עד שכבר לא היה אפשר להאמין להם."
أنت تقرأ
על ירח וכוכבים
قصص المراهقين''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
