אני מבינה שזה סיפור חדש והכל אבל קשה לי שאין פירגון בלייקים ובתגובות ואין לי חשק להעלות פרקים... אני מעלה כי הבטחתי כל שבוע פרק אחד אבל בבקשה קצת מאמץ ללחוץ על כוכב... אני משקיעה בסיפור הזה מלא מהזמן שלי וכל עוד יש קוראות אמשיך לכתוב אותו אבל אם עד פרק 15 לא יהיו יותר מ30 קוראות, המאמץ הזה לא יהיה שווה את זה ואצטרך לחשוב מה לעשות.
בינתיים, תהנו מהפרק.
פרק 4 - מחשבות:
סהר.
"יפה שלי, בואי," קראתי לאגם. היא פצחה בריצה מטורפת לכיווני וצחקתי כשהיא הגיעה. הרמתי אותה גבוה גבוה והיא צחקה גם.
"איך היה היום הראשון בבית ספר?" שאלתי כשחגרתי אותה מאחורה בכיסא שלה.
"היה בסדר, אמא אמרה שהיא לוקחת אותי, למה באת אתה בסוף?" קולה התמים שאלה אותי ברכות.
"אמא הייתה צריכה לסדר משהו עם הבית החדש," עניתי לה בכנות. "נו, איך היה?" שאלתי שוב.
"היה בסדר, רוב התלמידים כבר מכירים אחד את השני כי כבר עברו עברו כמה חודשים מתחילת שנה אז הרגשתי מוזר, שאני לא קשורה. אבל אז בהפסקה, הכרתי ילדה חדשה והיא אמרה שאני נחמדה ואני יכולה להיות חברה שלה אם אני רוצה."
חייכתי לדבריה של אגם, שמחתי שהיא מצאה חברים כל כך מהר. האמת שגם אני מצאתי, התחברתי לשני ילדים מהכיתה שלי, ליאל ונבו. הייתי איתם בהפסקות, הם אלה שסיפרו לי על זאת שעוזרת לאנשים.
גם ילד בשם ירין דיבר איתי בשיעור ושנינו חטפנו צעקות מהמורה כמה פעמים. כששאלתי גם אותו על ריילי, הוא סיפר עליה שהיא מופלאה והיא יכולה לעזור לכל אחד. ממש הסתקרנתי מכל השבחים שכולם הרעיפו עליה, לכן הייתי חייב ללכת לראות אותה בעצמי.
היא נראתה מסוקרנת כשראתה אותי, כנראה הבינה שמשהו לא בסדר. והיא סיקרנה אותי, הרגשתי שאני חייב להבין מה הסיפור שלה. ומכיוון שהיא בכיתה שלי, אני אבין בסוף.
"איך קוראים לה?" שאלתי את אגם.
"סתיו," היא ענתה.
"טוב, את יכולה להזמין את סתיו אלינו מתי שאת רוצה, שתבוא תראה את הבית החדש." צפיתי במראה בחיוכה המסנוור של אגם.
אחרי כמה דקות של נסיעה הגענו לבית החדש. הוצאתי את אגם מהרכב ונתתי לה לצפות בטלוויזיה בעוד אני הכנתי את האוכל - פסטה עם קציצות ברוטב.
אחד מהתחביבים שלי זה בישול. מזלי שאני גם טוב בו. הנחתי את הפסטה במים החמים והצאתי את הבשר לקציצות כשהטלפון שלי זמזם.
פתחתי אותו וכבר ראיתי שנוצרה קבוצה חדשה בוואטסאפ ובה ליאל, נבו ואני. הם התחילו לחפור ומיד השתקתי את הקבוצה לשנה וסגרתי את הטלפון.
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
Teen Fiction''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
