"פעם הייתה לי האפשרות, לחיות בחוסר ידיעה," היא הידקה את הקוקו שלה לקודקודה. "הבחירה שלי הייתה בידיים שלי. הזהירו אותי, כמובן," מבטה התרחק.
"אבל יצר הסקרנות גבר עליי. אני לא יודעת איך היו נראים החיים שלי אם לא הייתי יודעת. אם לא הייתי מבינה. אם לא הייתי ילדה כל כך סקרנית, שלא הייתה יכולה להתרחק ולעשות מה שאומרים לה."
היא העבירה את שיערה למאחורי האוזן. הקשבתי לה, מהופנט לדבריה.
"אולי הייתי חיה חיים רגילים, אולי הייתי ילדה מאושרת. אבל זה לא משנה עכשיו, כי בחרתי בבחירה השניה. בחרתי לדעת. וכל יום מחדש אני מתמודדת עם הבחירה שלי." בשלב הזה העיניים שלה נהיו מבריקות.
"תמיד שאלו אותי את השאלה הזאת - 'ומה אם היה אפשר להחזיר את הזמן לאחור? מה היית משנה?'," קולה רעד בסוף המשפט. לא העזתי לזוז.
"והאמת היא, שלא הייתה משנה כלום. פשוט כלום. הייתי חיה את החיים האלה ברוטינה שוב ושוב ושוב בלי טיפה של חרטות. כי מה זה שווה לחיות בחוסר ידיעה?"
ישבתי קפוא, רתחתי מבפנים.
"זה לא מגיע לך." היה הדבר היחיד שאמרתי. היא התעלמה ממני. הבנתי אותה. אבל לא הבנתי את חוסר הצדק המזוויע שיש בעולם הזה.
אחרי יפחת בכי אחת היא ניסתה להשתלט על קולה ונשמה עמוק.
"יש רגעים," היא משכה באפה. "שכל מה שאני רוצה לעשות בהם זה להיעלם. פשוט להפסיק להתקיים." מבטה ננעץ בי, חודר ומעביר בי צמרמורת של רגשות עזים.
"זה," היא הניפה את ידיה לצדדים, על לחייה שבילי דמעות נוצצות. "לא אחד מהם."
משכתי אותה אליי והיא התפרקה בתוך ידיי.
הייתי צריך להגיד משהו, הייתי צריך לנחם כמו שאני יודע. אבל לא עשיתי כלום חוץ מלהחזיק אותה. מה יכולתי לעשות? מה יכולתי להגיד?
ידעתי שכל הסיפור הזה לא טוב, לא טוב בכלל. לא התחיל טוב, לא המשיך טוב, ולא ייגמר טוב.
היא הייתה הדובדן שבקצפת ברשימת הצרות שלי, ועם כמה שניסיתי להתנגד, ידעתי שאקטוף את הדובדבן הזה מבלי לחשוב פעמיים.
▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪▪
איך אני מתרגשת וואי😰 כאילו זה סיפור ראשון שלי.
אהבתם? חכו להמשךך במהלך השבוע אני מעלה פרק ראשון ואז משבוע הבא זה כבר יהיה פרק כל שבוע.
אתם עוד לא אמורים להבין כלום אז לא להילחץ חחחחח.
אשמח אם תצביעו ותגיבו ותשפיעו❤
התגובות שלכן נותנות לי את הכוח לשבת על התחת ולכתוב😊
המשך שבוע טוב,
מאיה💋
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
Teen Fiction''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
