פרק 24 – נופר
ריילי.
"נו?" נופר שילבה את ידיה. נשכתי את שפתיי.
"סהר לא מעוניין בך, נופר." פלטתי והיא שתקה. "אני מצטערת." המשכתי.
"זו לא אשמתך," אמרה ונשכתי את שפתיי שוב. "אני פשוט לא מבינה מה אני עושה לא בסדר," היא משכה באפה והופתעתי לראות שהיא בוכה. נעצתי בה את עיניי למשך שלוש שניות והחזרתי אותן לנקודה אקראית במרחק.
"מה לא בסדר בי? אני יודעת שכולם חושבים שאני שרמוטה ואולי זה נכון שאני מחליפה הרבה בנים אבל לא בחרתי להיות כזאת!" היא התחילה להתעצבן. שתקתי כל אותו הזמן, נותנת לה לפרוק.
"אני לא רוצה להיות שרמוטה. אני לא רוצה את המבטים הזולים האלה שכולם משדרים אליי ואיך שגברים לוקחים אותי בזלזול. יודעת איך כל זה התחיל?"
"איך?" שאלת למרות שידעתי שהיא תמשיך גם בלי תשובתי.
"הברזתי משיעור אחד באמצע כיתה י' וישבתי על האמפיתאטרון לבד והקשבתי למוזיקה באוזניות. שני ילדים מיב' ישבו שם גם, כמה שורות לפניי. הייתי במצב רוח ממש רע על כך שירדו על איך שאני נראית בכיתה. תמיד הייתי רגשנית כזאת," היא משכה שוב באפה והנהנתי על מנת שתמשיך.
"לא שמעתי אותם כי הייתי עם אוזניות עד שאחד מהם קרע את האוזניות מהאוזניים שלי והרמתי אליהם את המבט. 'איזו יפה את', אחד מהם אמר. גיחכתי בזלזול כי ידעתי שהוא לא באמת מתכוון לזה. שהוא משקר לי סתם. אז אמרתי להם שיעזבו אותי בשקט אבל הם לא הרפו, אלא התיישבו שניהם לצידי, כל אחד מצד אחר. בשלב הזה הבנתי שלשמוע מוזיקה בשקט אני כבר לא אצליח אז הכנסתי את האוזניות לתיק שלי."
"תמשיכי," עודדתי אותה כשהיא עצרה.
"הם שאלו למה אני עצובה ואז כשהתחלתי לבכות היו ממש נחמדים ואחד מהם אפילו מחא לי את הדמעות וחיבק אותי ממש צמוד אליו. הוא אמר לי לא לפחד מהם וסיפרתי להם מה שאמרו עליי בכיתה והם השיבו לי שאני מהממת מבחינתם ונתנו לי ממש ביטחון. אחרי כמה דקות שהם ישבו איתי, הם אמרו שיופי כמו שלי צריך להיות בר שימוש ולא הבנתי למה הם מתכוונים. כמה תמימה הייתי אז," היא גיחכה במרירות.
"אז שאלתי אותם למה הם מתכוונים והם אמרו לי שכמו שהם עזרו לי, עכשיו אני צריכה לעזור להם. אז הם ביקשו ממני לבוא איתם והלכתי אחריהם למאחורי בניין והם אמרו לי שגם הם רוצים להרגיש טוב עם עצמם ושאני צריכה להחזיר להם גמול עכשיו. לא ידעתי על מה הם מדברים בכלל אז המשכתי להנהן ולפתע אחד מהם הוריד את המכנס שלו ודחף אותי בעדינות למטה אז ירדתי על הברכיים שלי ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות כל כך ושניהם גיחכו."
הייתי מרותקת לסיפור שלה. ידעתי שהיא ירדה לחצי בית ספר אבל לא היה לי מושג איפה זה התחיל.
YOU ARE READING
על ירח וכוכבים
Teen Fiction''אתה הירח שלי.'' זאת לא הייתה שאלה, אלא קביעה. ''למה דווקא הירח?'' ''כי אתה המרכז. אני שבורה לאינסוף חתיכות, ואתה המגנט שמחזיק אותי מליפול מטה.'' מהשניה שידעתי שהיא לא בשבילי, התעלמתי. האהבה שלנו הייתה אהבה פשוטה בסך הכל, כמו כל אהבה אחרת בימי התיכ...
