Cheers

פרק 25- אסונות בע״מ

אני מתחילה להתרגל לעצב הזה ולמתח שעוטפים אותי כבר מאז שאני ותמיר שכבו, בעצם עוד מאז שהכרנו.
אני מבינה שכל מה שרציתי זה את תמיר וכל החששות שלי מתגשמות ביחד עם הרצון ולכן אני לא רואה שום עתיד לי ולתמיר. הכי עצוב לי בכל הסיפור זה שאני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר מלבד תמיר. אני לא מצליחה לחשוב בכלל על אוכל ולכן רזיתי כמה ק״ג בנוסף לרזון שכבר קיים. סעמק עד שהצלחתי לעלות אותם תוך זמן קצר אני כבר מורידה את הכול.
ההרגשה העיקרית שלי זה שעשיתי צעד קדימה ויחד איתו עוד חמישים צעדים אחורה. חשבון פשוט- אני בפער עצום.
סוף השבוע הגיע ואיתו העייפות הענקית שחווית מהשבוע המטורף הזה, השבוע הכי מטורף שחוויתי בכל ימי חיי בוודאות.
בעצם היה גם את השבוע הזה שרצתי עם אימא שלי מעבודה לעבודה בשביל לסגור חריגה שהייתה לנו בבנק כדי שלא נגיע למצב שנהיה ברחוב. אנה מופיעה לי על הצג המסך ואני אפילו לא מהססת לשנייה ועונה לה.
״ספרי לי עכשיו!״ היא מכריזה בקול מתוח ואני יודעת שתפסתי את התשומת לב של הילדה.
״אוי אנה, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.״ אני מתחילה אבל בהחלט לא יודעת איפה השיחה הזאת תסתיים.
״מההתחלה! ועם כמה שיותר פרטים כדי שאעקוב אחרייך.״ היא אומרת לי ועדיין אני לא יודעת איך לעשות את זה אז אני פשוט מספרת לה הכל, כל מה שקרה אתמול, את מה שהרגשתי ואיך שנפרדנו בסוף כשעליתי למונית.
יש שקט מצידו השני של הקו ואני מבינה שאנה חסרת מילים בדיוק כמוני. ״אחותי, אני פשוט בהלם.״ היא עונה לי בקצרה ואני יודעת שזאת לא אני שלא בסדר פה, לשם שינוי.
״רגע אחד הוא רוצה ילדים איתך ורגע אחרי הוא מתנשק עם איזה בחורה רנדומלית בבר, כאילו בחורצ׳יק מה הקטע בלשחק בלבבות של אנשים?״ היא אומרת לי ואני בדיוק כמוה תוהה לעצמי זאת גם.
״אני לא חושבת שאני צריכה להגיד את זה מרוב שזה מובן אבל הוא בהחלט ניסה לגרום לך לקנא ואני מקווה שהוא הבין מהתגובה שלך שזה לא היה בסדר בכלל.״ אנה אומרת את כל המילים הנכונות שכמובן יהיו צודקות כשתמיר יודה בכך.
״לא יכולתי להסתכל לו בעיניים מרוב שההתנהגות שלו הייתה משפילה ומרסקת.״ אני משתפת אותה בזמן שהטלפון שלי מראה לי ששלחו לי הודעה. מוזר.
נשלחה לי הזמנה למסיבה להיום על ידי עמית, האקסית של אביחי.
״רוצה לשמוע משהו מוזר?״ אני שואלת את אנה, ״יותר מרוצה.״ אני צוחקת טיפה מהתגובה שלה.
״האקסית של אביחי הזמינה אותי למסיבה אצלה בבית היום, זאת אומרת בבית של מור.״ אני אומרת לה והיא צוחקת טיפה, אני מניחה שהאירוניה מצחיקה.
״אותנו את מתכוונת, ואנחנו ממש הולכות כי את צריכה את זה.״ אנה אומרת אבל אני מרגישה שאולי היא צריכה את זה יותר ממני אז אני פשוט לא מתווכחת ופשוט מסכימה לזה, הגיע הזמן שאתחיל לזרום עם החיים שלי ולא אהיה פסימית לגבי כל דבר בערך. גם אם בטח יש לה בית של עשירים מסריחים שחושבים אך ורק על עצמם. כמו שאמרתי היום אני משנה את הגישה שלי למען השם.

אנה באה לקחת אותי ברכב שלה שנראה די ישן ורועש אבל עדיין הוא אך ורק שלה. ״וואו מישהי השקיעה היום!״ אנה מחמיאה לי מאחר ולבשתי ג׳ינס צמוד ביותר, חולצת בטן אדומה ויפה וסניקרס לבנות. אולי גם בגלל האיפור וסירוק השיער שלי, כשאני מסרקת אותו הרבה הוא נהיה ממש חלק.
״תודה מתוקה גם את לא נראית רע בעצמך.״ אני מחזירה לה בחזרה את המחמאה שלה. ״יאללה סתמי יחתיכה מהממת מקליפ של איזה ראפר אמריקאי.״ אני צוחקת בקול רם מהערה של אנה, אני באמת לא יודעת מאיפה היא מביאה את התיאורים האלו אבל הם בהחלט מעלים חיוך על פניי. ״מור יהיה שם, זה ממש מנחם מאחר וגם השכבה שלי תהיה גם, אני לא מתה עליהם כל כך.״ אמרתי לאנה והיא חייכה, ״גם אני לא מתה על השכבה שלי אבל הם לא יהיו שם אז ניצחתי.״ היא אומרת וגורמת לי לגלגל את עיניי ולצחוק. בשאר הנסיעה אנחנו פשוט צורחות שירים מוכרים ונוסטלגיים.
הבית של עמית ומור גדול מאוד, לא עצום כמו הבית של תמיר אבל בהחלט וילה יפה ומושקעת בהמון כסף. עצי דקל ובריכה מקשטים את הכניסה ויש אנשים כבר ששוחים בה, באנו יחסית מאוחר אז זה הגיוני שאנשים כבר בבריכה משתעשעים בכל מובן של המילה.
הבית מבפנים מהמם בצורה עוצרת נשימה, נברשת ענקית ומבריקה מעטרת את כניסת הבית ומתחתיה לא אחרת מעמית, שותה ונהנית מהמוזיקה הרועשת.
״מיה! איזה כיף שבאת.״ עמית פונה אליי ואני כבר מרגישה מוגזם עם כמות האנשים ששמחים לראותי. בחלל יש יותר מדי פנים שאני מכירה ולא מחבבת במיוחד אבל אולי היום אשנה את דעתי עליהם, רק אולי.
״תודה שהזמנת אותי, לא ציפיתי האמת שניפגש כל כך מוקדם מהצפוי.״ הייתי כנה איתה וזה מרגיש נפלא, היא חייכה אליי והביאה לי כוס וודקה מהולה עם חמוציות לפי הצבע האדום של המשקה וריחו החזק של הוודקה, אני כבר מזהה מרחוק ריחות של סוגי אלכוהול.
״תודה, זאת אנה היא עובדת איתי ועם מור באולם.״ אמרתי לה והיא חיבקה אותה ישירות, עם כמה שאלכוהול מפרק אנשים הוא גם מחבר ביניהם.
״חברה של מיה ומור היא גם חברה שלי.״ היא אומרת לה ואנה דווקא מרגישה נינוחה לעומת החיבה של עמית, דווקא ציפית שאנה לא תאהב את זה אבל נראה שבדיוק ההפך.
״כמוני כמוך.״ אנה אומרת לה ונראה שמתפתחת חברות ביניהן.
״והנה החמור הראשי.״ עמית אומרת שהיא מסתכלת מאחורי, אני מסתובבת ורואה את מור בחיוכו הכובש אבל ממש לידו נמצא לא אחר מאשר תמיר המהולל. למה לא יכול להיות ערב אחד בלעדיו?
״איזה הפתעה מדהימה!״ מור אומר לנו ועמית ישר מתערבת, ״זאת ממש לא הפתעה מור אני אמרתי לך שאני מזמינה את מיה היום.״ כנראה שהאלכוהול מוציא גם כנות ולא רק ריח מסריח.
אני מתחילה להבין שבגלל ההזמנה שלי מור הזמין את תמיר כי חשב שיהיה איזה משא ומתן ביני ולבינו,ועוד כנראה שמור בכלל לא יודע מה קרה אתמול כי אני בטוחה שהוא היה מרחיק את תמיר ממני.
עם כמה שמור חבר של תמיר הוא עדיין בן אדם טוב בעל תבונה והגינות. אנה תופסת בידי ואני מבינה ממנה שהיא מבינה בדיוק כמוני מה קורה.
״תנשמי מיה, הכל טוב את יכולה ליהנות גם אם הוא נמצא פה.״ אנה לוחשת לי ואני מקשיבה לה, אני ממש מופתעת מעצמי מכמה כוח רצון ואיפוק יש לי בזמן האחרון כזה שלא נכחתי אליו כל ימי חיי.
״עמית לכי לחברים שלך.״ מור אומר לה ותופס את ראשו מיאוש, אני מניחה שגם אני הייתי מגיבה ככה אם הייתי רואה את ענבר שיכורה.
ככל הנראה הפעמים היחידות שבהן היא תהיה זה שהיא תשתה לבדה כי הבחורה הזאת לא מצליחה אפילו לסבול מסיבות.
אני מעלה חיוך ומחבקת את מור ואחריי הוא מחבק את אנה גם, אני מרגישה את המבוכה כשאני מתעלמת מתמיר ולא מעיפה אפילו מבט לכיוונו, מאחר ואנה בסדר עם תמיר אז היא מחבקת אותו גם לשלום.
אני שותה כמעט את כל הוודקה חמוציות בשלוק כשאני מרגישה את המתח באוויר, אולי זה מה שיצליח להפיג את המתח שיש בתוכי.
״טוב אני ומיה הולכות טיפה להסתובב.״ אנה מצילה את המצב כמו תמיד ואנחנו כבר בדרכו למסיבה בליווי של עמית המארחת.
״תודה אנה, הצלת אותי כרגיל.״ אמרתי לה והיא חיבקה אותי מהצד.
״מיה הנה שילת, בואי נגיד לה שלום.״ עמית אומרת ואני אכן רואה את שילת, ילדה שלמדה איתי בשכבה ואני בהחלט לא אוהבת אותה מאחר והתחילה אז מזמן עם אביחי שהיה איתי. חסרת טקט או להוטה לתשומת לב, אחד מהשניים או שניהם.
״זאת נגיד מישהי שאני לא מחבבת במיוחד, בלשון המעטה.״ אני לוחשת לאנה והיא צוחקת מהתגובה.
שילת לובשת שורט וחולצה שיותר חזייה מחולצה עם נעלי עקב, זה נוח לה בכלל?
״היי עמיתי ומיה! איזו הפתעה, ממש לא ציפיתי שתהיי פה.״ היא אומרת בצביעות, אני חושבת שהיא באמת לא ציפתה לראות אותי פה אבל בהחלט היא מרגישה לא טוב עם זה שאני מול העיניים שלה עכשיו.
״למה לא ציפית לראות אותי פה?״ שאלתי אותה באי הבנה, כנראה שילת ציפתה שאשאל זאת כי היא ממש רוצה להגיד משהו.
״כי גם אביחי פה, אז חשבתי שאת נמנעת מלפגוש אותו.״ שילת אמרה בעקיצה אבל היא לא יודעת דבר אחד, שעברתי מזמן הלאה ממנו.
״לא למה שיפריע לי? שיהנה.״ חייכתי אליה בניצחון כי שנינו יודעות בדיוק מה היא ניסתה לעשות כאן. היא שתקה כי היא הבינה שאין דרך לנצח במילים המתגרות האלה ופשוט חייכה חיוך צבוע ומאולץ.
אני ואנה המשכנו לטייל הפעם לבדנו, נהנות מהמוזיקה ומהחברה אחת של השנייה. מדהים לראות איך במהלך החיים שלנו שאנחנו יוצרים חברים באמצע הדרך ופשוט נהנים מחברתם.
כשאנחנו מגיעות לסלון, למרכז העניינים הייתי אומרת, אני ואנה מתחילות לצחוק טיפה על אנשים, אני יודעת שזה נשמע שאנחנו אנטיפתיות ואני לגמרי מצדיקה זאת.
״תראי את הבחורה עם השורט-תחתונים שלה, היה עדיף שהייתה שמה תחתוני סבתא וזהו, הרבה יותר צנועה.״ אני אומרת לאנה ומכוונת לה להסתכל על הבחורה, אנחנו צוחקות על המכנס הקצר שלה ואז אנה באה עם הערה משלה.
״תראי את הבחור והבחורה שמתמזמזים שם על הספה כאילו גורל העולם תלוי בהם.״ היא אומרת לי ומצביעה עליהם אני מסתובבת ורואה מישהי שקצת מוכרת לי יושבת על ברכיו של בחור ונראה שהם בולעים אחת את השנייה, מה שאלכוהול ותשוקה עושים לנו. אני צוחקת מעט עליהם ורואה אותם עוצרים כדי לנשום כנראה כי זאת הייתה נשיקה מאוד רעבה. אני נתקפת הלם כשאני מגלה שזאת שילת אבל אני נתקפת בהתקף לב כשאני מגלה שהבחור זה תמיר.
הבחור שיש לי רגשות חזקים אליו, הזה שאמר לי שהוא רוצה לנסות איתי את מה שהוא לא מעז בחיים, הבחור שאמר לי שיגן עלי שהיה מוכן לשנות את סגנון חייו בשבילי.
זה כנראה לא הבחור הזה יותר ונמצא שם כל מי שחשבתי פעם שהוא.
יש משהו יפה בשינוי דעתך על בן אדם לאחר שהוכיח לך שאתה טועה, אבל יש משהו מזעזע שאחרי שהוא גרם לך לשנות את דעתך הוא מתנהג כמו שהכי פחדת שאי פעם יתנהג- מוכיח לך שצדקת כל הזמן הזה למרות שהדבר שהכי פחות רצית בעולם זה להיות צודק.
אני מרגישה את ידה של אנה על כתפי, אני מסובבת את מבטי אליה והיא לוקחת אותי משם אל עבר השירותים. כשאנחנו נכנסות אני מגלה שהעיניים שלי מלאות בדמעות וכנראה אנה רצתה למנוע ממני את המבוכה הזאת מול שאר האנשים או הכי גרוע, מול תמיר.
״את יכולה להסביר לי מה הוא חושב לעצמו?״ שאלתי את אנה וראיתי שהיא חסרת מילים, היא כן מנסה להסביר לי אבל אין מילים בפיה.
״הוא עשה את מה שבדיוק חששת שיעשה.״ אנה אמרה ותפסה את ראשה. ״אני מצטערת מיה, אבל את צדקת אחרי הכל.״ אנה אומרת את זה ואני פוצחת בבכי חרישי, כזה שרק לב שנשבר פעם יוכל להבין ולכאוב יחד איתי ובגלל זה אנה שמעה אותו.
אנה חיבקה אותי חזק והתחילה להגיד את כל הדברים שאני צריכה לשמוע, ״מיה את הבחורה הכי יפה, חכמה ואמיצה שאני מכירה אל תתני לרגע לבחור לגרום לך לחשוב אחרת, מבינה?״ היא שואלת אותי ואני מהנהנת בהסכמה איתה ומנגבת את הדמעות.
״את עכשיו תצאי לשם כמו הבחורה שאני מכירה ותהני מהרגע כי הוא שלך מובן? לא של אף אחד אחר ובטח לא של האידיוט הזה שלא נגיד את שמו.״ אנה אומרת לי שצחוק בורח מעבר הבכי ואני מרגישה אופטימית לשם שינוי. ״סבבה?״ היא שואלת אותי ואני מחייכת אליה, ״יותר מסבבה.״ אני מחזירה אליה והיא מחבקת אותי.
״את צריכה מדליית אליפות אחותי.״ אנה אומרת לי וכל כך הרגשתי שהתואר אחותי כשזה ההקשר אל אנה הוא נכון, היא מתחילה להרגיש כמו אחות בשבילי, תמיד שם ותמיד תומכת באמת אוהבת ללא תנאים.
אנחנו יוצאות מחדר השירותים ואני ממשיכה ליהנות מהאווירה למרות שהתמונה של תמיר בולע את שילת לא יוצאת מראשי, אני חייבת לחשוב על משהו אחר ואופטימי יותר.
אני נכשלת בזה חרוצות. אני שומעת את אנה קוראת בשמי.
״זה ממש לא מה שאת צריכה לראות עכשיו.״ אנה מסמנת לי ואני רואה את עמית בתוך זרועותיו של אביחי וזה נראה שהם מדברים בניהם ושיש שיחה נעימה שמתנהלת שם. לעזאזל, עוד חשבתי שהיא באמת תהיה חברה שלי. לראשונה אני מבינה שלא התבאסתי כי הם ביחד אלא התבאסתי בגלל שבאמת קיוויתי להתחיל חברות עם עמית אחותו של מור. מעניין אם מור יודע שתמיר ככה בלע בחורה ממש מול העיניים שלי, מעניין אם תמיר בכלל יודע את זה.
״מיה ואנה, הפתעה נעימה.״ אני שומעת קול ציני ומוכר, אני מסתובבת ומגלה שאני באמת יכולה לזהות את הקול הזה בכל מצב. איך בדיוק זאת הפתעה שראיתי אותך לפני שעה עם מור?
אני בכלל לא עונה לתמיר ואנה לידי מגלגלת עיניים, ״לא ידעתי שאת חברה של אחות של מור במיוחד שהיא יוצאת עם האקס שלך.״ תמיר אומר בזמן שהוא מצביע על אביחי ועמית מפלרטטים.
אני ממש לא צריכה את זה עכשיו ובטח לא ממי שבגללו אני מרגישה ככה.
״תמיר זמן ממש לא טוב.״ אנה אומרת מהיעדר מילים בפי, כמה פעמים אצטרך להודות לה שהיא קיימת בחיי?
״זה תמיד זמן טוב לדבר, מיה מה איתך? את שקטה.״ הוא נשמע דואג לרגע אבל אני מעירה את עצמי לנוכח ההתנהגות שהסגירה אותו.
אני לא מתייחסת אליו ולוקחת את אנה לכיוון הרכב, נמאס לי להיות פה במיוחד שהאידיוט הזה נמצא סביבי.
אנה מבינה ואפילו לא שואלת שאלות ועם הרגשות מהמסיבה הזאת אני פשוט נשארת שותקת, כי אם אתחיל לדבר אז הבכי לא יאחר לבוא ולי כבר נמאס לבכות על בחורים.
••••••••••••••••
שרופה עליכן, ואתן?