Cheers

פרק 13-רחוק ממני

אני מתרגשת כשאני מבינה שהיום כבר חמישי, אפילו יותר משהתלהבתי שאתמול היה יום רביעי. אני זוכרת תקופות שבהן סופי שבוע הם לא היו בראשי בכלל, אפילו חיכיתי תמיד שימי ראשון יגיעו ואתחיל שבוע חדש לגמרי. התקופות האלו נראות לי לפני זמן רב מדי פתאום.
אני צריכה ליהנות קצת.
כשאני מפלשת כוסות כהרגלי אני רואה מישהי מוכרת נכנסת לאולם, עמית החברה של אביחי.
אני מסתובבת במהירות ומקווה בכל ליבי שהיא לא מודעת לקיומי כרגע, שאולי ורק אולי האדמה בלעה אותי ואת עצם קיומי מכל הקרובים אלי והרחוקים.
אני צועדת מעבר לבר ומתרחקת מעט עד שאני שמה לב שהיא מדברת עם מור ויוצאת אחרי זה בחיוך.
היא מהממת, איך למישהו יש שיניים ישרות כל כך?
והרגליים שלה ארוכות שכל רגל שלה מזכירה לי צוואר של ג'ירפה.
מה היא מוצאת באביחי?
אני מסתכלת על מור מרוצה ושמח שאני מתקשה לדמיין לעצמי מה היא הביאה לו שעשה לו את היום ככה.
אני נכנסת לבר ומנסה בערמומיות להבין מה הלך כאן.
מור לועס משהו, אפשר לשמוע בבירור ואני סקרנית אז אני מעיפה את מבטי אליו ורואה חתיכת עוגה שוקולד מושקעת במוס כנראה. אני מתחילה ליצור כמויות ענקיות של רוק מרוב האהבה שלי לשוקולד.
"בתאבון." אני אומרת לו, הוא מסתובב אליי ונזכר במשהו ככל הנראה לפי עיניו המתרחבות.
"את רוצה?" הוא שאל ושללתי את הצעתו הנדיבה. לא נעים לי לאכול מהאוכל שלו, אותי לימדו שבשביל האוכל שלך אתה צריך לעבוד וכל מה שעשיתי היום זה פילוש מסכן של כמה כוסות יחידות.
"את מפסידה, תמיד ההורים שלי משקיעים כשיש לאחד מאיתנו יום הולדת, אבל לימי הולדת של עמית הם הפעם השקיעו בעוגה מטריפה." כשאני שומעת את מור מדבר על עמית כעל אדם משמעותי בחייו, הרגשה של חיבה עולה בי כשאני שומעת את שמה ואולי זה בגלל היותה אחותו של מור.
אם מור אוהב אותה ואני אוהבת את מור אז זה אומר שאני אוהבת את עמית? כנראה שלא אוהבת אבל אני מתחילה לגלות התחשבות במצב. לפחות מתחילה.
אין דבר בעולם שיותר מעצבן אותי שבן אדם מבוגר מפלרטט איתי, אני יכולה להיות הילדה של האנשים האלו והם מסתכלים עליי כעל טרף.
"אני בת 18, תעזוב אותי." אמרתי לבחור שמדיף ריח של אפטרשייב יוקרתי וזקן, הריח הזה מזכיר לי פדופיל שמגיש לילדות קטנות סוכריות. למרות הכל אין שום חוק שהוא באמת עובר עליו וזה מה שבאמת מטריד אותי.
"אני מתחרפנת מהאנשים האלו." אני אומרת לעבר מור שמזועזע כמוני מההתנהגות המגעילה של המבוגר שגובל בזקן. "תאמיני לי שזה באמת נראה ממש רע מהצד, אנשים שחושבים שכסף יכול להגשים כל משאלה אשר על ליבם ואפילו ילדה בת 18 צעירה ויפה במיטה שלך. דוחה." נראה שמור בהחלט כועס על הזקן הזה שהיה כאן, אני מחייכת שלא רק אני מרגישה כך.

אני ממשיכה להסתכל על הרוקדים ולרגע שמתי לב שמשהו משתנה, אני מסתובבת אל עבר מור ורואה את תמיר.
"איפה מור?" אני שואלת אותו בבהלה,
"מה עם מה שלומך תמיר?" הוא אמר לי והתחיל להסתכל מסביב, מחפש משהו.
אם הוא מחפש את ההתעניינות שלי כנראה שהוא לא ימצא. אני ממשיכה להסתכל עליו והוא נאנח.
"מור החליף אותי עד עכשיו כדי שאקום כמו בן אדם אחרי האירוע אתמול." לתמיר היו עיגולים שחורים מתחת לעיניים שמראים שלא ישן טוב בלילה, אולי בגלל הברונטית עם השמלה האדומה שהייתה תמיד סביבו באירוע.
"אוקיי." אני חוזרת לעבודה ומנסה להתעלם מתמיר כמה שיותר, אני כועסת עליו ואני אפילו לא יודעת למה או שאני לא רוצה לדעת.