Cheers

פרק 29- פופ קורן

כמה מוזר יהיה להגיד שממש ברגע זה אני יושבת מול תמיר במסעדה כלשהי בתל אביב?

מאוד מוזר, כי זה לא מה שקורה עכשיו בעצם. אני יושבת על הבר ומנקה את הבקבוקים ותמיר יושב על הכיסא בבר ממש מולי ועובר על הניקוי שלי של הבקבוקים.
"לא הבנתי למה אתה מנקה אחרי? מה הניקיון שלי לא טוב לך?" אני שואלת אותה, הוא מחייך וזה רק עוד יותר מעצבן אותי.
"רק ככה אני יכול גם לעבוד וגם להיות קרוב אלייך." תמיר אומר לי ומלטף את הירך שלי, זה מרגיש כמו חלום שבחיים לא הייתי מנחשת שיתגשם.
אני מסמיקה בטירוף ותמיר צוחק אפילו יותר , "ממש עגבניה זה מה שאת." הוא אומר ואני מגלגלת עיניים, "אתה יודע שהמכה אמורה לבוא לפני הליטוף נכון?" אני שואלת אותו והוא מהנהן. אני נאנחת ותמיר כתגובה מניח את ראשו על הירך שלי ומהצד אפשר לראות ממש טוב שמשהו קורה בנינו.
"תמיר, זה לא יפה כולם מסתכלים." אני לוחשת לו במבוכה, "שיסתכלו." הוא ממשיך לשים את ראשו על הירך שלי ולתפוס תנומה קלה.
אחרי כדקה אני רואה מולנו גבר בשנות ה40 המאוחרות לחייו שמסתכל עליי ועל תמיר בהפתעה, אני מכירה אותו? הוא ממש מזכיר לי מישהו.
"היי." אני אומרת לו בחיוך ותמיר מרים את ראשו ומבטו נראה ממש מופתע לנוכחותו של הגבר המוכר.
"תמיר." קולו של הגבר נמוך ונוכח בו זמנית, האם זה נשמע הגיוני שקול יכול להשמע מרגיע ומאיים בו זמנית?
"היי, אבא." תמיר אומר ואסימונים נופלים עליי כמו בזכייה גדולה בקזינו, עכשיו אני מבינה מאיפה הוא מוכר לי, הוא דומה לתמיר.
אני מתיישרת במקומי ויורדת מהבר בזהירות רבה, כי אני מרגישה שאני כל שנייה עומדת ליפול.
אני נעמדת ליד תמיר המופתע ומציגה את עצמי, כי זה הדבר הכי נכון שנראה לי לעשות.
"היי אני מיה, אני עובדת פה כבר חצי שנה." אני מנופפת לו בידי במבוכה כי זה נראה לי מוזר אם אלחץ את ידו, אחרי הכל הוא הבוס הגדול.
לפתע חיוך ענקי מופיע על פניו של שלמה, אני מבוהלת טיפה כי זה ספק חיוך נחמד לבין חיוך ערמומי.
"מיה! שמעתי עלייך מתמיר וכמובן שמחתי לגלות כמה העולם קטן." הוא אמר לי וחייכתי אליו, אי אפשר לדעת אם מה שהוא אומר זה חיובי או שלילי.
"כן, הוא בטח סיפר לך שאבא שלי זה משה וקנין." אני אומרת לו וזה נראה שהוא כבר יודע את הסיפור כולו בעל פה.
"בטח, ישר משמך הבנתי הכל." הוא אומר בסיפוק, "מה עם משה? הרבה זמן לא דיברנו." הוא שואל אותי ואני לא יודע בדיוק למה הוא מתכוון מה איתו אז אני עונה באופן כללי.
"הוא עובד רוב הזמן, בעבודות שיפוץ, יש לו עבודות ממש יפות." אני אומרת לו, "אבל בכללי אחריי ההורים שלי הביאו עוד 4 ילדים אז לא משעמם אף פעם בחיים שלו, במיוחד כי ארבעת מילדיו זה בנות." אני אומרת לו, מתבדחת. מקווה בכל ליבי שהוא הבין את הבדיחה והוא בהחלט מצחקק טיפה.
"מצוין." הוא אמר לי וממשיך, "אני לא יודע אם תמיר אמר לך אבל הזמנתי אותך ואת ההורים שלך לארוחה אצלנו מתי שיוכלו ואני מתעקש שזה יקרה." הוא מציע ובהחלט תמיר לא סיפר לי על זה.
"אבא לא סיפרתי לה עדיין." תמיר נראה מובך טיפה, "ברור שלא כי היית עסוק בשינה על הרגליים של מיה בזמן עבודה." שלמה אמר וגרם לתמיר למבוכה גדולה ולי לצחוק גדול לפרוץ, טוב אני מבינה מאיפה תמיר שנון.
״בטח אני אספר להם, הם ישמחו לנוכח ההזמנה הזאת.״ אמרתי לו ונראה ששלמה בוחן אותי עוד טיפה.
״מצוין. את יודעת שלא השתנת בכלל? אני עדיין לא מאמין שתמיר לא זיהה ישירות מי את.״ שלמה אומר ומפתיע אותי טיפה, נחמד שאני דומה לעצמי כשהייתי בת 3.
״אני הולך, משמרת נעימה חמודים.״ שלמה נפרד מאיתנו ותמיר שם את ידו על ראשו.
״טוב זה הלך מצוין.״ אמרתי והייתי כנה לחלוטין.
״יותר ממצוין תהיי בטוחה.״ תמיר אומר ומסתכל עליי,
״את ממש לא דומה למימי הקטנה, את דומה ליצירת מופת שצייר האומן המוכשר ביותר בעולם. בגלל זה לא זיהיתי אותך, את כזאת נשית ועדינה עכשיו.״ תמיר אומר לי בזמן שהוא מלטף את הלחי שלי.
״לא הייתי עדינה לפני?״ שאני אותו בעוקץ, הוא צוחק.
״היית נינג׳ה.״ הוא צוחק ואני מכה אותו בחזה וצוחקת גם, הוא לא הראשון שאומר לי את זה, לפחות האנשים שהיו קרובים אלי בגיל הזה.
תמיד אמרו לי שהייתי ילדה שובבה בעלת קסם, אבל ליד אנשים חדשים הייתי מאוד שקטה וביישנית.
״את יודעת שאחרי המשמרת את באה אלי נכון?״ תמיר מודיע לי ושהוא מתחיל שוב לעלות לי על העצבים.
״לא!״ אני פולטת במהירות, תמיר נראה מבולבל מההסתייגות שלי.
״אני צחקתי מיה, מה זה מבהיל אותך אם תהיי איתי לבד?״ הוא שואל בסקרנות, אני מתחילה להזיע מהשאלות של תמיר וכמה הן מוציאות אותי אשמה.
״לא לא מה פתאום?״ אני מגחכת במבוכה, ״פשוט אני צריכה להיות בבית שלי.״ אני משקרת טיפה, פשוט אני לא רוצה שאימא שלי תשאל אותי שאלות מחר בבוקר שאגיע.
״אל תלחצי מיה, זה בסדר אם את צריכה זמן להשתחרר לידי.״ הוא אומר לי אבל אני יכולה לראות שעמוק בפנים זה מציק לו שאני מבוהלת מהמחשבה שנשכב שוב.
"כן האמת שאני באמת צריכה." אני משפילה את ראשי מעט ואומרת לו מה שבאמת על הלב שלי למרות שהוא כבר הרגיש זאת בעצמו. אני באמת כזאת ברורה?
תמיר מרים את ראשי מסנטרי בעזרת בטן האצבע שלו, "אל תתביישי ממני, את מוכרחה להגיד לי הכל ואני לך אם אנחנו רוצים שזה יצליח." תמיר אומר וזה מרגיש שתמיר ממש מבין ומכיל אותי, אני תוהה לעצמי אם אי פעם היה במערכת יחסים רצינית כי זה מרגיש שיש לו ניסיון בדבר.
אני מנשקת לשפתיו בעדינות למרות שאני יודעת שזה לא מקצועי מצידי, "בעזרת השם." אני אומרת לו,
"לא מיה, בעזרתנו." הוא אומר לי ומגחך. אני מגחכת יחד איתו, כי גם הוא צודק.
"בוא נסכם ששנינו צודקים." אני אומרת לו והוא צוחק, "צודקת." הוא מחזיר לי ונראה שהוא יודע מה אני הולכת להגיד לפי החיוך הממזרי שעל פניו.
"ממש כוחות הצדק אנחנו היום." הציניות זורמת ממני כמו מנהר שמלא במים.
המשמרת עברה בקלילות וידעתי שאני חייבת לספר לאנה על מה שקרה, היא תהיה בהלם.