Cheers

פרק 11 ב'-בעניין של מור

למחרת כבר קמתי בשעה 12 בצהריים כי יש לי משמרת צהריים שמתחילה ב13.

אני ממש שמחה שענבר לא נתנה לשאר האחים להעיר אותי ולחפור כמו שהם תמיד אוהבים לעשות.

לפעמים אני חושבת שהם עושים את זה בתור תחרות, רז מנצח ברוב מוחלט.

אני כבר בבר, מוזגת לאנשים כל שיחפץ ליבם ושאוכל לספק, כמובן.

"אני אוהב לראות אותך עובדת, את עובדת ממש יפה." תמיר אמר לי, פשוט כל מה שיוצא ליצור הזה מהפה אני יכולה לקרוע כל פיסה של נייר, בגד ואפילו שיערות מהכעס שיש לי אליו.

"מתי מור בא להחליף אותך?" שאלתי אותו, רציתי לדעת עוד כמה זמן אני אצטרך לסבול את הנוכחות המציקה שלו.

"יש לך אותי לכל היום מלאך." הוא חייך אלי חיוך מסופק, ממה אתה מסופק בדיוק?מהכעס שלי? זה מה שמזין אותו?

"תודה לאל." אמרתי בציוניות וזה נראה שתמיר אפילו יותר מחייך מפעם קודמת.

"לא הבנתי, זיינת מישהי שאתה כזה שמח?" שאלתי אותו בעוקצנות, ופילשתי כוס כשהוא עומד לצידי ועוזר לי גם לפלש.

"אני לא צריך לזיין בשביל להיות שמח, רק לגרום לכעס שלך לפעול וזה כבר מחמם את ליבי." הוא אומר ומעצבן אותי יותר.

מיה תנשמי, זה מספק אותו כל הכעס הזה שאת מוציאה עליו, חייכתי אליו באיפוק וקיוויתי שאלוהים שומע אותי ומגייס את כל כוחותיו בשביל שפסנתר יפול עליו מתקרת האולם.

לא, כנראה הוא לא משתף פעולה בשעות האלו.

"את יודעת, יפה לך יותר לשתוק, עושה אותך חכמה." הוא אמר לי ונתן לי סמרטוט, "אז תתחילי לנקות את הבר."

"מי אתה חושב שאתה?" אני צועקת עליו בזמן שהמוזיקה מתנגנת.

"תמיר גבאי, נעים להכיר." הוא ממשיך לחייך.

"לא כל כך." אני אומרת וממשיכה לפלש, מתעלמת מהקיום המציק שלו סביבי, איך זה שאני דווקא נפלתי אתו? הבן אדם המציק הזה שכל המשמרות רק מחפש לעצבן אותי?

אני צריכה את מור, אוזן קשבת ויד מרגיעה הבחור המושלם להעביר איתו את המשמרות וגם את החיים.

"הלוואי והיית מור."

"אני לא, תתמודדי."הוא אמר ושירת איזו בלונדינית עם חיוך מזויף שיכול להפיל כל גבר, ממש הטעם של מור.

"אני לא מאמינה שהפכת למה שאתה היום!אתה כזה גבר." היא אומרת לו ונוגעת ביד שלו, תמיר מחייך, מי לא ישמח אחרי טפיחה כזו על השכם?