Cheers

פרק 2- מיה

פרק 2!!!
חשוב לי לציין ששום דבר כאן לא אמיתי, לא השם של המושב, האולם. כלום! האמת שיש מושב שקוראים לו גבעת חן במרכז פשוט לא רציתי להגיד את שמו בגלל שאין לי מושג קטן עליו, אני בכלל בדרום. בגלל זה העדפתי להמציא מושב שמאוד דומה לו ככה שיהיה איך שאני רוצה! ככה זה גם יהיה כשאני אהיה ראש ממשלה. לא באמת אני גרועה בפוליטיקה. יש גם אולם אירועים שקוראים לו סילבר אז קראתי לשלי גולד, אני כזאת מתוחכמת שזה לא אמיתי. גם היופי של הדמויות לא מהעולם הזההההה.
התאהבתי בשיר של אד שירן, אני ממש מקווה שניתחתן ואני אהיה המוזה של כל השירים שלו. טוב תהנו לפני שאחיה יותר בסרט!
••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••

למחרת בבוקר קמתי מוקדם כדי שאוכל לארגן את התאומות ואחי רז לקראת הבית ספר. הכנתי להם בגדים שיוכלו ללבוש, ולחמניות עם חביתה לכל אחד לבית ספר. לעכשיו הכנתי טוסטים כי הם ממש אוהבים טוסטים על הבוקר ולא לבית ספר שהם הופכים לרטובים בגלל האדים.

"מיה למה חביתה לבד? אני אוהבת עם קוטג'!" ניקול כעסה שסיפרתי לה על מה שהכנתי להם, "ניקול אמרתי לך שנגמר הקוטג', היום אני אקנה עוד." ניקול נרגעה מעט והנהנה בראשה, מסמנת לי שעכשיו הכל בסדר. דיווה קטנה.

ניקול, נטלי ורז לומדים בבית ספר היסודי שנמצא במושב ולכן לקח לי רק 10 דקות לקחת אותם ולחזור לבית. רוב הימים הם בדרך כלל הולכים לבד אבל כשאני מצויה באנרגיות טובות אז אני מלווה אותם לבית ספר. אני עוברת במכולת של המושב שלי וקונה קוטג׳ כפי שהבטחתי לניקול. כשאני מגיעה הביתה אני מתחילה לסדר אותו מעט עד שאצטרך כבר ללכת מהבית לעבודה החדשה שלי.

כשהשעה 13:00 הגיעה כבר הייתי באולם עם קוד הלבוש שמנשה אמר לי עליו: חולצה טישרט שחורה, ג'ינס שחור ונעלי סניקרס לא צבעוניות (אני בחרתי בסניקרס השחורות שלי). נכנסתי לאולם בהרגשה של לחץ ולא דווקא מהיום הראשון שלי בעבודה אלא מהאנשים שעובדים בחריצות כדי שהאירוע יראה בדיוק כמו שרצו.