Cheers

פרק 20-יום הולדת שמח

תתכוננו
●●●●●●●●●●●
בבוקר אני קמה עם כאב ראש קטן, אני קמה בהרגשה רעה כי נישקתי את תמיר אתמול, אני לא שונאת אותו?
עם ההרגשה של הבלבול הלכתי למשמרת כפולה כי מישהו חייב לעשות מאחר ותמיר ביום חופש.
אני נכנסת לאולם ומנשה מזמין אותי ואת אנה לשבת איתו במשרד בשביל הודעה קצרה.
"היה אמור להתקיים כנס היום בערב אבל הוא התבטל אבל במקום יש פה ערב של הבכירים, זה אומר שהם מביאים את המשפחות שלהם ופשוט חוגגים עם קריוקי ושתייה, מיה את עושה כפולה אז פשוט צריך להביא להם לשולחן כמה בקבוקים, תסדרי אפילו לפני ומצידי את משוחררת. אנה את מוזמנת לעזור לה לסדר ככה שתצאו מהר ביחד." מנשה אמר לנו ומאוד שמחתי שיהיה לי זמן לישון מאחר ואני עייפה מאוד ובמיוחד שמחר אף אחד לא עובד, היום שישי הראשון מזה ארבעה חודשים שאף אחד לא עובד בו.
"את קולטת מה קורה פה אנה?" אני שואלת אותה, אנה מחייכת.
"מחר חופש לכולם." היא מכריזה בחיוך,
"מה את אומרת על ארוחת בוקר בארומה אני ואת? סתם לדבר כמו בני אדם ולא בלחץ של עבודה." אנה מציעה וממש התרגשתי שהיא רואה בי חברה.
"וואי עכשיו עשית לי חשק לארוחת בוקר שלהם, סגרנו." אמרתי לה והלכתי לכיוון הבר.
אחר הצהריים מגיע מהר מאוד ואני נזכרת לשלוח הודעה למור.
-מתרגש שהתבטלה לך משמרת?- 17:34
-וואלה את לא מבינה איך התלהבתי, גם היום בערב חוגגים לתמיר יום הולדת.- 17:42
-גם מחר אף אחד לא עובד, זה בכלל מצויין-17:50
-וואלה דבש, את באה נכון?- 17:52
-לאן?-17:52
-תמיר חוגג, הוא סגר שולחן והכל, אני בא לאסוף אותך ב00:15 ככה, טוב?- 17:53.
-לא נראה לי, אני גמורה מעייפות.- 17:55
-מיה את באה.- 17:57
-אני לא.- 18:07.
מור לא ענה לי מאז והבנתי וגם מנגד רצוני אני הולכת למסיבת יום הולדת של תמיר גם אם זה אומר שמור יקח אותי בכוח מהבית שלי.

"יאללה רז בוא." אני אומרת לו כשהוא מאחר למגרש הכדורגל שם מתקיים אימון של נבחרת הילדים של המושב.
"רגע מיה! אני לא מוצא את הכדור המזל שלי." הוא מתעצבן ומתחיל לחפש בכל הבית, אני נושמת כמה נשימות בשביל להירגע ועוזרת לו גם לחפש. מצאתי אותו על השולחן עבודה של רז שעליו הוא מכין שיעורים, כנראה גם שם הוא צריך מזל.
"יאללה בוא מצאתי." אני צועקת לעברו והוא בא במהירות ומתחיל לרוץ למגרש בגלל האיחור, אני מגלגלת עיניים, מחייכת ופשוט מצטרפת אליו לריצה עד המגרש.
אנחנו מגיעים במהירות כי המגרש מאוד קרוב לבית שלנו ורואה שם את דניאל מדבר עם המאמן.
"דניאל מה אתה עושה פה?" אני שואלת קצת בכעס, כי הרי הוא יכל לקחת את רז איתו.
"אני עוזר מאמן, עבודה חדשה שמצאתי." הוא מחייך אליי בגאווה.
"אני מאוד שמחה בשבילך אבל פעם הבאה תיקח איתך את רז, כי הוא משחק בליגת הילדים." אמרתי לו ונתתי כיף לרז לשלום.
"יאללה לך להבקיע מלא גולים." אמרתי לו והוא דפק את ידו על מצחו באכזבה.
"מה?" שאלתי אותו בחוסר הבנה, דניאל צוחק מהצד.
"אני שוער מיה." רז עונה לי כמובן מאליו, טוב זה חוסר בהשכלה עבורי.
"נו טוב...גם שוערים מבקיעים גולים לפעמים." אני אומרת כמגננה עליי ועל הבורות שלי.
כשאני חוזרת לבית השעה כבר שמונה בערב, אני מתחילה לסדר אותו ולשטוף מאחר ומחר אני רוצה ללכת לארוחת בוקר עם אנה.
אני מקבלת הודעה ואני פותחת אותה כשאני רואה שהיא מאנה.
-את באה למסיבה של תמיר? מור הזמין אותי.- 21:37
-כן, יש לי ברירה?- 21:40.
-אממ כן?- 21:40.
-לא אז אין לי.- 21:41.
-יופי את תראי אותי כשמור יאסוף אותי.-21:54.
אני ממש שמחה שאנה תהיה שם, יהיה לי עם מי להיות כל הזמן ולא אצטרך לטייל בין אנשים או הגרוע מכול, להיות עם תמיר.
הנשיקה של אתמול קפצה לראשי וצמרמורת קטנה ונעימה עברה בתוכי. התעלמתי מהרגשה כי ידעתי שאסור לי להרגיש ככה לבחור כמו תמיר כי הסוף ידוע מראש.