פרק 12-מכופתרת

4.9K 250 49
                                    

אני קמה במיטה ומסתכלת בפלאפון, אני רואה שיחה שלא נענתה מאימא וכמה הודעות בוואטצאפ והודעה אחת רגילה.

מי שולח היום הודעות רגילות שיש את הוואטצאפ?

אני פותחת את ההודעה ורואה הודעה מאביחי, מה הוא רוצה ממני? הבחור הזה ירדוף אותי עד יומי האחרון.

'שמעתי שיש לך מישהו חדש, אני רוצה לשמוע את זה ממך ולא מאנשים אחרים.'

אחרי שקראתי את ההודעה הזאת בפעם העשירית עלה חיוך על פניי, הוא אוהב שליטה וברגע שהשליטה לא בידיו הוא נהיה פתטי והנה החוסר אונים שלו נגלה לעיניי.

נעלתי את המסך והמשכתי ביומי.

אני מכינה אוכל לאחים שלי לצהריים, מאחר וקמתי מוקדם היום אז הרשתי לעצמי להכין להם משהו שהייתי מכינה להם פעם,

כמו המוקפץ שאני מכינה להם עכשיו.

"יש! סוף סוף אני לא צריכה להכין בעצמי משהו." ענבר אמרה, אני חושבת שמבין הדברים היחידים שענבר לא יכולה לסבול זה להכין אוכל.

"קמתי במצב רוח טוב." אמרתי לה וראיתי שהשעה כבר 11:31, אני חייבת להתחיל להתארגן ולצאת.

כשנכנסתי לאולם הרגשתי אווירה שונה, בעודי אומרת שלום לכל כך הרבה אנשים הבנתי שמצאתי את מקומי כאן, זה לא סתם מקום עבודה אני בטוחה שזה קצת יותר.

"חייכנית על הבוקר." מור אומר לי כשאני נכנסת לבר,

"כבר צהריים." אמרתי לו והוצאתי את המראה הקטנה שלי ופינצטה כי הרגשתי שהגבות שלי מתחילות להתמלא מעל הממוצע.

"אני מבין שאת מרגישה פתוח איתי." מור אמר וצחקתי, אני חושבת שאני מרגישה פתוחה עם כל האולם הזה מאחר ואני מרשה לעצמי לעשות גבות בבר.

כשאני מרוכזת כל כך אני מסתכלת במראה שלי ורואה שמשהו מבצבץ ממנה, עין ירוקה שמאחורי.

התקשתי לנשום לכמה שניות ואחרי שהסתכלתי מאחורי ראיתי את תמיר קרוב, אפילו יותר מקרוב, מסתכל עליי ומחייך.

"תמיר! הבהלת אותי." אמרתי לו וטפחתי על החזה שלו בכעס, לרגע חשבתי שלא אוכל יותר לחיות בגלל הרוצח הסדרתי שעוקב אחריי.

תמיר כתגובה צחק וגם מור, "מור זה לא מצחיק! באמת שכמעט התעלפתי פה." אמרתי לו בכעס ולא יכולתי שלא לחייך למראה חיוכו הגדול שנראה אמיתי כל כך ומאושר.

"נראה לך יש לו מישהי חדשה?" שאלתי את תמיר בלחש לאחר שראיתי את מור מגיש למישהו בשמחה רבה שאם הייתי הבחור הזה הייתי בטוחה שהוא מעוניין בי.

"למה?" תמיר שאל במהירות ובחדות, כאילו התשובה שלי תלויה בגורמים סמויים מעיניי.

הסתכלתי עליו במבט בוחן כדי להבין למה הוא שאל בטון הזה אבל פשוט הבלגתי, יש בניהם הסטוריה ענקית שאני לא יודעת את כולה ואפילו את רובה.

CheersWhere stories live. Discover now