Cheers

פרק 18-בר או מועדון?

כבר נמאס לי להסתכל על התקרה הלבנה שלי בחדר, ניסיתי לישון ואני בהחלט לא מצליחה לעצום את עיניים מבלי שתמיר עולה לראשי. זה לא שאני לא בעד, אני דווקא ממש בעד ואני נהנית מזה רק שאני ישירות פוקחת את עיניי כשאנה מצטרפת אליו בחיוכים ובפלרטוטים בלתי פוסקים. לעזאזל. אני מאחלת לעצמי לפעמים שהראש שלי יהיה ריק ממחשבות לגמרי- שרק אני אהיה קיימת בו ובלי תוספות בלתי רצויות.
אני מחליטה לקום ולהתחיל לנקות את הבית, המחשבה על כך שעוד שבוע אחים שלי חוזרים לבית ספר וסוף סוף הבית יהיה קצת פחות מבולגן מבדרך כלל, מרגיעה אותי מהתמוטטות עצבים מבוימת שאולי תגרום לאחים שלי להתמתן טיפה. יום חמישי היום ואני לא עובדת וגם מחר לא בגלל שהחלפתי עם תמיר את המשמרת להיום.
מה אני אעשה בזמן הזה? אולי אצא היום בערב? אני מסתכלת בסידור עבודה כדי לבדוק מתי מור עובד היום, אני שמה לב שהוא עובד ערב עם אנה, ואז אני גם שמה לב שאנה עובדת בצהריים עם תמיר- המשמרת שהייתה אמורה להיות שלי. אוי לא. רק דחיתי את מה שלא רציתי שיקרה כל כך. דקירה קטנה עוטפת את ליבי ולאחר כמה שניות אני מעכלת שאני מרגישה אכזבה. לפחות הצלחתי לדחות את זה בכמה ימים. אני גם מאוכזבת מזה שמור עובד ערב כי אין לי אפשרות לצאת איתו. אז אני פועלת לפי תוכנית ב' שלי- החברות מהתיכון.

"חברה!" אסתי צועקת מעבר לקו אליי בשמחה- לא דיברתי איתה כבר הרבה זמן.
"חברה!" אני מחזירה לה גם, היא צוחקת כתגובה. "במה זכיתי?" היא שואלת ואני שומעת מסביבה רעש, מבינה שהיא במסעדה כנראה אוכלת עם מישהו.
"דבר ראשון את תמיד זוכה כשאת מדברת איתי, דבר שני יש לך תוכניות להיום בערב?" אני שואלת אותה ושומעת אותה מצחקקת מעבר לפלאפון.
"מיה שמתי אותך על רמקול כי בדיוק אני ודניאל יושבות בלנדוור ומתווכחות לאן ניצא היום." היא מודיעה לי וכולי קשב לגביי השיחה המרתקת שתהיה כאן.
"אני בעד מועדון!" אני קופצת ישירות, דניאל מציגה טיעון לבר ואני אומרת לה ישירות שאני שונאת רק לשבת ולאכול שניצלונים כל הערב.
"נו בנות אתן יודעות שהפתרון מול העיניים שלנו, הדאנס בר שלנו!" אסתי מתערבת ותודה לאל שהיא תמיד מתערבת כי לא היינו מפסיקות את הוויכוח הזה בחיים! "תודה לאלוהים שאסתי קיימת כי היינו ממשיכות את הזיון שכל הזה לנצח." אני אומרת והן צוחקות, "יופי מיה, היית על רמקול ועכשיו כל האנשים במסעדה שמעו אותך מקללת." אסתי אומרת לי ואנחנו נפרדות לשלום בכך שנקבע אחר כך פרטים מעמיקים יותר. לפחות זה מה שירחיק אותי מהחשיבה על תמיר ואנה ביחד באותה משמרת שהייתה אמורה להיות שלי.

"את לא יוצאת." אימא שלי מסכמת ואני מתעצבנת עליה, למה תמיד היא צריכה לשחק איתי במשחק הזה שהיא לא מסכימה לי לצאת ובסוף אחרי שיכנועים רבים אני יוצאת? זה לוקח לי שעתיים מהחיים בכל פעם, אפשר להגיד שיש לי בסך הכל כמה ימים מבוזבזים.
"נו אימא, אני אהיה זהירה כמו תמיד." אני אומרת לה בביטחון, "כן כמו הפעם הזאתי שביקשת ממני שאקח אותך מאביחי?" אני נאדמת מהר מאוד מהמבוכה אבל מתעשתת על עצמי בהבנה שזה קרה לפני יובלים.
"אימא זה קרה לפני חצי שנה! תתגברי על זה." אני כועסת עליה ועיניי מתמלאות בדמעות מהכעס. אני לא מצליחה להבין למה תמיד שאני כועסת וטעונה אני מתחילה לבכות, זאת תגובה לא נכונה בכלל לכעס אומנם תגובה מאוד הגיונית לעצב אבל אני לא עצובה רק ממש כועסת.
"עם מי את יוצאת?" היא שואלת בסקרנות ואני יודעת שיש לי קלף ביד כי היא מכירה טוב את אסתי דניאל.
"עם מי עוד? אסתר ודניאלה." אני קוראת בשמות המלאים שלהן כי ככה היא אוהבת שאני קוראת להן, אחרת היא תתחרפן עלי ואנחנו במצב מאוד רגיש היא כל רגע עלולה להתפוצץ.
"טוב תצאי אבל בלי שטויות מיה, כי את יודעת שאני לא ישנה עד שאת חוזרת." היא מזהירה אותי ואני מתנפלת עליה בחיבוקים ונשיקות והיא מתרפה ומחבקת אותי גם.
אני עולה לחדר ובוחרת בגדים ללבוש, אני מוצאת חולצת בטן אדומה שמצויירים עליה פרחים יפים שמזכירים אזור טרופי ובעלת מחשוף בחזה וקשירה בבטן. ילך איתה מצויין המכנס הקצר השחור שלו ונעליי סניקרס שחורות עם נגיעות אדום. השעה מראה לי שהזמן שאכנס למקלחת אז אני מפעילה את המוזיקה ומתחילה להתארגן.
אחרי פחות משעה התארגנות אסתי מתקשרת אליי ומודיעה לי שהן בחוץ.
אני לא מאמינה שהשעה כבר 23:30 כי בזכות הריב עם אימא וההתארגנות לא חשבתי לרגע על תמיר ואנה. כמו שממש עכשיו חשבתי.
"נו? הולכת למצוא מישהו שאוהבת ברונטיות אקזוטיות?" ענבר אומרת לי מאחוריי ואני לא מצליחה להתאפק וצוחקת למרות הכעס שלי עליה. "אנחנו צריכות גם לצאת מתישהו ענבר." אני אומרת לה והיא מגלגלת עיניים, "אין לי בעיה שתסממי אותי בסם אונס ואז אבוא איתך אבל פיקחת בחיים לא אבוא." היא אומרת ואני לא מצליחה להחניק צוחק מתגלגל.
כשאני מתקרבת לדלת ויוצאת אני עוצרת מולה, "בגלל זה משתכרים במועדון בובה." אני מנשקת את הלחי שלה וכשאני מסתכלת לעברה שכבר עברתי חצי מסדרון אני רואה אותה נגעלת ומנגבת את הלחי, בהחלט ניצחון עבורי.