Cheers

פרק 8-שמפניה

אני ממש לא מבינה למה אני בחוץ לבד היום, הרי אני חדשה לא? תמיר ומור בפנים בתוך האולם ורק בסביבות 11 בלילה אני אוכל להצטרף אליהם. אולי זה אומר שסומכים עליי כי הרי אני פה כבר שלושה שבועות, אין סיבה שלא יסמכו עליי. אני רואה את רוני המלצרית באה מרחוק לעברי עם כוסות ריקים של שמפניה. אני מוציאה מראש את השמפניה בשביל למזוג לכוסות של רוני. אני מסתכלת על רוני והיא לא נראית מרוצה במיוחד לראות אותי. אני מנסה להבין איך בכלל יכולתי לעצבן אותה, ידעתי את שמה רק ממור. אני לא מתייחסת אליה כי אני יודעת שאני הייתי בסדר בכל הסיפור שהיא כנראה המציאה, ממשיכה למזוג גם כשמור נכנס לבר, מה הוא עושה כאן? "מה קרה?" אני שואלת בדאגה כי אני לא מבינה למה הוא הצטרף אלי, הוא מחייך אליי ונותן לי סוכרייה על מקל, מה?
"קחי, חילקו לנו סוכריות ותמיר רצה שתקבלי גם." הוא אומר לי ועומד לידי."אז למה הוא לא הביא לי?" אני שואלת כשאני מתחכמת איתו, מור מרים את כתפיו כתגובה לכך שהוא לא יודע בעצמו. זה ברור לי שמור יודע פשוט הוא לא אומר לי, מכבוד לתמיר או סתם כי אין לו כוח להסביר. אני שמה את הסוכרייה בפה ומגישה לאנשים אלכוהול כל שיבקשו, כי הרי זה מה שהם רגילים לקבל. "אחי, אני יודע בדיוק מה לעשות כשזה נוגע לנשים." אני שומעת שיחה בין שני בחורים צעירים שעל הבר, אני מסתכלת לכיוונם והבחור הבלונדיני יוצר איתי קשר עין ומזה אני מבינה שהוא רוצה לשתות משהו. "אתה צריך משהו?" אני שואלת אותו בחיוך, הבחור שלידו בעל העיניים הכחולות והשיער השחור מרים את ראשו מהפלאפון וסוגר אותו, מפנה את כל תשומת ליבו אליי. "איזה ויסקי יש לכם כאן?" הוא שואל אותי ואני שומעת מעט בקולו מבטא אנגלי, אפילו אירי. "יש לנו את כל הג'וני ווקר ואם תרצה משהו מיוחד אני יכולה לנסות להשיג לך." אני מחייכת אליו כמו שאני מחייכת אל כל הלקוחות שבאירוע. "הג'וני ווקר זה בסדר." הוא מחייך אלי וחוזר לחברו אך חברו עדיין שם את מבטו עלי ומחייך. אני מחייכת אליו גם אבל זה מרגיש שאני רוצה יותר מרק לשאול אותו מה הוא רוצה לשתות. אני מתחילה למזוג את הויסקי שהבלונדיני ביקש. "ואיתך?" אני מחייכת אליו ומתקרבת לעברם אפילו יותר, הוא מבין שאני מעוניינת ליותר כמו שהוא מעוניין. "רק את המספר פלאפון שלך." הוא מחייך אלי ואני כבר מוכנה לרשום את המספר אך מור עוצר אותי ושם את ידו על כתפיי. "מיה שמעתי שקורה בינך לבין דניאל משהו." הוא אומר. מה? על מה לעזאזל הוא מדבר? הבחור מבין מה קרה ובורח משם עם החבר שלו. אני מתעצבנת כי מור הרס לי סיכוי עם הבחור היפה שביקש את המספר שלי. "אפשר להבין מה זה היה?!" אני כועסת עליו והוא רק מחייך אלי בחיוך אשם. אני פשוט לא מאמינה שהוא עשה את זה עכשיו, "אני מחזיר לך על מה שכמעט גרמת אם תמיר לא היה עוצר." הוא רציני? הוא מחזיר לי? אני מחליטה שאת החשבון הפתוח שיש לי עם תמיר אסגור אותו ברגע שאראה אותו. אני ממשיכה הלאה בגלגול עיניים ופשוט מגישה לעוד אנשים שתייה כפי שירצו. האנשים פה בכלל לא מבינים מה זה נימוס למרות שהם שמים דגש גדול על נימוסים. אני מניחה שזה תקף רק לאנשים ממעמדם החברתי ומעלה. בחיים שלי לא הרגשתי הערכה שלילית כלפי אנשים, מסוג האנשים האלו הערכה שלי כלפיהם הייתה אפסית וכרגע היא גולשת לאזור השלילי של ציר המספרים. 3- . זאת הערכה שלי כלפי אנשים עשירים מחורבנים שכל מה שהם עושים זה לאכול קאוויר ולנקות את התחת שלהם באסלת בידה. האירוע עובר לתוך האולם ואני נכנסת עם כל האורחים לפנים האולם ומשתלבת בבר עם מור ותמיר. מור מחייך אליי ונותן לי כוס מים כשאני מתיישבת על הכיסא כי רגליי כבר התחילו לכאוב. "תודה." אני מודה למור שראה שאני צמאה ולפי זה פעל, זה חשוב לי שמזהים ממני רמזים במיוחד שקשה לי לבקש בעצמי. תמיר נועץ בי מבט ואני מנסה בכל כוחי להתעלם ממנו ומהנוכחות הדוקרת שלו, במהרה אני מגלה שזה יותר ממאתגר בשבילי אלא שזה כמעט בלתי אפשרי. אני מגישה כוס שמפניה לאדם ה10 במשך החמש דקות האחרונות, מה יש לעשירים עם השמפניות האלו? אני בחיים לא אבין. "אני צריך את השמפניה הכי איכותית שיש לכם כאן." גבר בשנות ה-40 לחייו מחייך אלי עם סומק מעט בלחיו שמרמז לי על כמות השתייה שנמזגה לגופה, לא מעטה זה בטוח. כשאני מסתובבת אל הבקבוק והגבר השיכור לא רואה את פניי לא רק בגלל החוסר בראיית פניי אלא שבנוסף דיבר, עם חברו שנראה בסביבות גילו, על הרווחים שהחברה שלו סופגת. מלבב. אני מגלגלת את עיניי ופשוט ממשיכה בשלי, מוזגת לבחור המצליח את כוס השמפניה שלו בזמן שכל ילד שלישי במדינה רעב. הגבר הולך עם כוס השמפניה שלו שמעניקה לו מראה יוקרתי אפילו יותר מחליפת הטוקסידו שלו שעלתה כמו שתי משכורות שלי כולל טיפים. אני היום ממש לא מחבבת את העשירים כאן, הם אפילו מתנשאים יותר מהרגילים. "חשבת פעם למה הם שותים שמפניה?" תמיר שואל אותי כשהוא מפלש כוסות שמפניה. מה קרה שהוא פתאום התחיל ליזום איתי שיחות? "לא. אולי כי זה טעים ויקר?" אני אומרת לו ולוקחת כוס ומפלשת אותה איתו ביחד. כשאני חושבת על זה כל הזמן הייתי בטוחה שזה בגלל הרצון שלהם ביוקרתיות ושמפניות הן בהחלט יקרות ויוקרתיות. "בכוס שמפניה יש 78 קלוריות בזמן שבכוס יין יש 200 קלוריות." תמיר אומר לי ומקיש עם הכוס שלו בשלי כמו שמרימים לחיים עם חברים טובים שבאמת מאחלים להם את כל הטוב שגורם לי לתהות למה הוא הרים איתי לחיים כרגע. זאת סיבה הרבה יותר הגיונית משלי. איך לא חשבתי על זה לפני? הרי כל מה שאכפת לאנשים מסוגם זה עושר ויופי. אני מסתכלת על תמיר ואני לא מבינה איך הוא עלה על זה בכלל, מאיפה הוא בעצם יודע את זה באופן מדיוק כל כך? "מאיפה אתה בכלל יודע את זה?" אני שואלת בסקרנות ובעיקר בזלזול כי אני בעצמי לא מאמינה בכך שהוא חקר את הנושא לעומק. תמיר מפנה אלי מבט מעט ארסי, אולי בגלל הטון דיבור שלי שגם אני הייתי שולחת מבט כזה אם מישהו היה מזלזל במקור מידע שאני שאבתי ממנו. "אני יודע את זה כי אני עובד פה המון זמן וגם אני שאלתי את עצמי את אותו הדבר רק שאני להבדיל ממך חקרתי את זה בגוגל." תמיר עוקץ אותי מעט ובצדק, לא הייתי צריכה להתנשא מעליו, למה מתחילה רציתי לעקוץ אותו? אני מחייכת מעט כשאני מבינה שתמיר מרגיש חייב להחזיר לי כמו שאני מרגישה חייבת, תמיר כנראה שם לב לחיוך שלי כי הוא זרק מגבת על הפנים שלי, מה לעזאזל? "אתה יכול להסביר לי מה זה היה?!" אני צועקת עליו כי המגבת הזאת הייתה מלוכלכת במיוחד עד די כך שהתחלתי לקרוא לה 'סמרטוטה מסריחולה'. "התרעננות קלה בשבילך." תמיר אומר לי עם החיוך הכי ממזרי שאני אי פעם ראיתי ממנו. אני מתעצבנת עד שלא נותר יותר אוויר שיוכל להיכנס לריאות ושירגיע אותי אז אני מתחילה לספור בתקווה שזה ירגיע אותי.