Cheers

פרק 28-מאמא מימיה

האם פעם הרגשתם ששבוע אחד עבר לכם כמו שנה?
טוב אז זה בדיוק מה שהרגשתי בשבוע האחרון שלי.
כמובן שניסיתי כמה שפחות לחשוב על תמיר: לא הייתי באף משמרת איתו, לא נתקלתי בו בהחלפת משמרות ואפילו לא יצאתי מגדר הבית מלבד העבודה כדי שלא יהיה מצב שאצטרך לפגוש בו.
הכל בשביל לרפא את הלב שלי. מניעה זאת אחלה תרופה נגד, אבל איך אפשר להשתמש בתרופה הזאת שכבר נדבקת במחלה? איך אפשר להימנע מעישון שאתה כבר מעשן כבד? התשובה היא פשוט להפסיק בהדרגה ולעשות את זה נכון. אבל אני הפסקתי בבת אחת- שיטה לא מומלצת כל כך משהו שהרוב חוזרים לעשות את אותו הרגל שוב, אבל יש גם מעטים שמצליחים להיגמל לגמרי מהשיטה הזאת.
אני מקווה שזה יחזיק ככה גם עליי.
״נו מה יגולם, תזוזי קצת מהמיטה, תצאי עם חברות רק שתעשי משהו עם החיים שלך!״ ענבר פורצת פתאום מאחורי הספר שלה.
אני מסתכלת עליה, מבוהלת טיפה מהתפרצות הלא צפויה שלה ושואלת,  ״דיברת אלי?״ , ״לא דיברתי לספר שלי ׳לולה בעיר הגדולה׳ ברור שאליך טיפשה.״ היא אומרת לי, ״את כבר שבוע תקועה במיטה ואם את לא במיטה את בעבודה, את כבר מזכירה לי את עצמי ויש רק אחת כמוני אז תתחילי להתנהג כמוך.״ היא מרצה לי ולא נעים לי להגיד שהיא צודקת, ממש התחלתי להראות סימני דיכאון וזה לא מתאים לי.
אני בדרך כלל בן אדם כשהוא נופל הוא קם, לא מבזבז אפילו שנייה ועכשיו בזבזתי שבוע שלם.
אני מחליטה להקשיב לה ופשוט הולכת לסלון לשבת עם כל המשפחה שלי.
כשאני מתיישבת בסלון, כולם נראים מופתעים טיפה שהחלטתי לצאת מהמיטה שלי, אפילו השעון תקתק בצורה שונה לבואי.
״מיה, איזה כיף שאת כאן.״ אימא שלי מתפרצת, ״כבר חשבתי שהתמיר הזה הכניס אותך לדיכאון.״ אימא שלי צוחקת טיפה, ראיתי שאבא שלי מרים גבה למשמע שם של בחור שהוא לא מכיר.
״מי זה תמיר?״ אבא שלי שואל, אני ממהרת לענות לפני שאימא שלי תספר לו את כל הסיפור שממש לא באלי שתספר לו, ״סתם מישהו שלא שווה לדבר עליו.״ אבא שלי מקבל את התשובה שלי בלית ברירה.
כולם רואים איזה סדרת ריאליטי, כזאת שכיף לצחוק על אנשים שעושים על עצמם צחוק ולפעמים ממש לפעמים מרגשים טיפה.
נשמעת דפיקה בדלת ואני קמה לפתוח אך אבא שלי עקף אותי והלך לפתוח, אני חוזרת להתיישב.
״את סתם לא משתפת את אבא שלך, הוא דווקא יכול לייעץ לך בענייני בנים.״ אימא שלי אומרת ואני מגלגלת עיניים, ״אני לא צריכה ייעוץ אימא.״ אני מחזירה לה.
״מיה זה בשבילך.״ אבא שלי קורא לי. מי זה לעזאזל יכול להיות? בדרך כלל אנה מודיעה לי כשהיא מגיעה.
אני מתסכלת על אימא שלי באי הבנה וגם היא נראית מוטרדת מהחוסר הידיעה של מי מאחורי הדלת.
אני מתקדמת ואבי מתרחק מהדלת, דמות גבוהה מופיעה מהחושך וככל שאני מתקרבת אני מגלה את דמותו של תמיר. מה הוא עושה כאן?
״תודה אבא.״ אני אומרת לו ברמיזה שייתן לנו פרטיות.
אני רואה אותו מתרחק עוד אבל עדיין קרוב כך שתמיר לא רואה אותו.
אני נאנחת ומסמנת לתמיר לצאת כדי שנדבר בחוץ.
אין פרטיות בבית הזה.
״היי.״ תמיר אומר אחרי דקה של שתיקה טעונה מאוד.
״מה יש תמיר? הבקשה שלי לא הייתה מובנת?״ אני שואלת אותו בעוינות, על מי אני עובדת? אני רכה כמו מרגרינה.
״היא הייתה מובנת, אבל אחרי שחשבתי לעצמי טיפה הבנתי שהיא לא מקובלת עליי.״ תמיר כרגיל מתעקש, אני מודה לבורא ששמע אותי והחליט להחזיר לתמיר את העקשנות שלו אך בו זמנית מגלגלת עיניים עליה.
״לא לפני שתשמעי מה שיש לי להגיד.״ הוא ממשיך ולרגע אני לוקחת בחזרה את הגלגול עיניים שלי ופשוט מקשיבה לו, מחליטה לקחת את ההזדמנות ופשוט לזרום עם הרגע.
״אני מקשיבה.״ אני אומרת שאני מסמנת לו לשבת מולי בפינה ישיבה שיש לנו בחוץ, איפה שאבא שלי מעשן בדרך כלל.
״אני קודם כל רוצה להצטער מיה, מעולם לא רציתי לפגוע בך בכך שנכנסתי לתא השירותים שהתלבשת, פשוט לא יכולתי להמשיך עם המתח הזה שהיה בנינו והייתי בטוח שאפגוש אותך כשתצאי מהתא, אבל התא היה פתוח ואז... ראיתי אותך. לא יכולתי להתעלם מכמה שנמשכתי אלייך באותה שנייה, יותר מהרגיל שזה מטורף.״ אני מקשיבה לתמיר ונדהמת מכמות המילים שהוא מוציא מהפה שלו, הוא בדרך כלל מסיים משפט ומחכה לתשובה אבל הפעם המילים נופלות לו מהפה כמו עלים ברוח חזקה, נראה שסערה מתנהלת בתוכו.
״ההקנטות והעלבות זה כדי למשוך את תשומת ליבך, אני לא יודע איזו דרך אחרת למשוך אותה, מהרגע הראשון יכולתי לראות עלייך שפלרטוט זה לא הדרך לליבך, שצריך לצאת במלחמה עליו גם אם היא לא נעימה.״ מילותיו מרגישות כמו שינה בצמר גפן מתוק, אבל אחד שלא מתוק יותר מדי, בדיוק במידה הנכונה.
״ובחיים לא התכוונתי למשוך את תשומת ליבך בעזרת בחורות אחרות אבל לא ידעתי איך וכבר איבדתי תקווה, אני אחד שלא מוותר בקלות והחוסר בך גרם לי לרדת לשפל שאני לא גאה בו בכלל מיה.״ לרגע אני לא מוכנה למה שהוא יגיד כי מה שהוא אומר משנה אותי לגמרי.
״אני פשוט אוהב אותך באמת, עם כל מה שהלב שלי יכול להרגיש אני מרגיש רק איתך.״ לרגע אני לא מאמינה למה שהוא אמר אבל זה אפילו לא הסוף.
״אני לא רגיל לקבל או לתת אהבה, אימא שלי מגיל צעיר עזבה אותנו ודורשת רק כסף מאבא שלי, לא פעם ולא פעמיים הבנתי שהיא הביאה אותי לעולם רק בשביל לדרוש כסף מאבא שלי.״ לרגע אני יכולה לראות בעיניו כאב שלא ראיתי מעולם, אפילו לא בבן אדם אחר.
״ולא אשקר לך, זה לא בא לי בקלות אבל איתך זה בא בהנאה, פתאום מתחשק לי סתם להסתכל על השמיים ולחייך כי לפני שנייה חייכת אלי, אני לפעמים מוצא את עצמי שר לעצמי כי לפני כמה דקות בהית בי כי שמת לב למשהו חדש שעשיתי שאף אחד לא שם לב אליו.״
״אך כשאת לא נמצאת זה מרגיש אבוד, יותר גרוע מלפני שנכנסת לחיים שלי, כי מעולם לא הרגשתי חי כמו שאני מרגיש איתך אך גם מעולם לא הרגשתי כבוי כמו שאני בלעדייך.״
אני מתקשה לנשום לכל מילותיו של תמיר שרציתי להקליט ובכל פעם שאני עצובה לשמוע שוב ושוב ושוב ולהפוך את זה למנגינה הכי אהובה עלי בעולם.
״תמיר, זה הכי הרבה זמן ששמעתי אותך מדבר.״ אלו המילים היחידות שיצאו מפי, והן הכי טיפשות שיכלו לצאת ממני בזמן הזה.
תמיר צוחק כתגובה ומלטף את פניי,
״זה גם הכי הרבה שתשמעי אותי אומר אי פעם, אני לא דברן גדול כמו שאת מכירה.״ הוא אומר ואני מחייכת, ״לצערי, כי יש לך הרבה דברים יפים להגיד.״ חייכתי אליו.
״תמיר, זה לא סוד שאני אוהבת אותך, היה לי קשה להודות בהתחלה אבל זה משהו שאני לא יכולה להסתיר.״ אני רואה את תמיר מחייך אלי,
״אבל אני באמת שואלת את עצמי, אם זה רגש שיחלוף או שזה אמיתי וישאר שם תמיד.״ אני משתפת אותו והוא לרגע משפיל את ראשו וכשהוא מרים את ראשו נראה שאנרגיות חדשות ממלאות אותו.
״אני לא יודע כמה זמן זה ימשך מיה, אף אחד לא יודע אבל אני יכול להגיד לך בביטחון שאוהב אותך לכל התקופה הזאת, אם היא תהיה שנה או נצח.״ אני מוקסמת מהניצוץ שיש לתמיר בעיניים ואני מחליטה סוף סוף.
״אני אחשוב על זה.״ אני אומרת לו בחיוך, תמיר נראה מופתע, לטובה כמובן.
״רגע רגע, האם כמעט הצלחתי לשכנע לגמרי את מיה וקנין לצאת איתי?״ תמיר אומר בגאווה, ״נו איפה הסאונד של מחיאות הכפיים שצריך אותו?״ הוא שואל בציניות ואני לא מצליחה להפסיק לצחוק.
״טוב אל תתחיל להתלהב רק אמרתי שאחשוב על זה.״ אמרתי לו בהתגרות, ״כן אבל לא אמרת ׳לא תמיר תעזוב אותי, אני לא רוצה לשמוע אותך יותר ובלה בלה בלה׳ זאת כבר התקדמות.״ הוא מחקה אותי ואני רק צוחקת יותר.
אחרי שהצחוק חלף והתחלף בשקט נעים, תמיר מתקרב אלי ומצמיד את אפי באפו, ״אני יכול להרגיש שכל מה שיקרה בנינו מעכשיו יהיה רק לצד הטוב.״ לחש אלי ונתן לי נשיקה עדינה, מכבדת ואוהבת.
גם אני חושבת כמוהו.
״אז עכשיו את תעני לי כשאני אתקשר אלייך?״ תמיר שואל אותי כשאנחנו באים להיפרד. אני צוחקת כי אי אפשר שלא לצחוק ממנו ומהשטויות שלו.
״אני אחשוב גם על זה.״ אני עונה לו בתחכום, והוא מרים גבה.
״מקווה שלא תחשבי יותר מדי זמן, כי זה קורה לך הרבה.״
״תמיר!״ אני נותנת לו מכה קטנה על החזה בגלל הבדיחה הקטנה שהוא סיפר, ״הלו, מכות זה לא הפתרון.״ הוא אומר לי ואני מרגישה את תחושת הדה זה וו׳ מכה בי. אני מתקרבת אליו ומניחה את ידי על חזהו.
״אז מה כן?״ אני שואלת ונותנת לו נשיקה מהירה על שפתיו ונכנסת מהר לבית שלי, תמיר מחייך אלי ולבסוף מתרחק לרכב שלו.
כשאני נכנסת ההורים שלי מסתכלים עליי מהסלון.
״נו השלמתם?״ אימא שלי שאלה, אני מסמיקה לשאלתה ולא עונה.
אני מתיישבת לידם ומשתמשת בפלאפון כדי להפיג את המבוכה שלי.
״את יודעת מיה הוא מוכר לי.״ אבא שלי פתאום זורק, אני ישירות מסתובבת אליו ומקשיבה להמשך.
״הוא במקרה גבאי?״ הוא שואל ואני בהלם שהוא קלע בול,
״כן, למה?״ אני שואלת, מקווה שהוא מכיר אותו ממקום טוב.
״הוא הבן של שלמה, חבר שלי מפעם שסיפרתי לך עליו, הייתם משחקים ביחד בגיל 3-5 ככה, עד שהקשר שלי ושל שלמה פסק.״ הוא סיפר ולא יכולתי להוציא מילים מהפה מרוב המחשבות שמתרוצצות שלי בראש.
רגע אבא של תמיר זה שלמה גבאי? הבחור שהיה עם אבא שלי בעולם התחתון? זה שהיה השותף של אבי לכל הרציחות והפשעים שעשו?
מעניין אם תמיר יודע על כך, על מה שאביו עשה.
״את יודעת שאבא שלו בעל האולם שאת עובדת בו נכון?״ אבא שלי זרק פתאום לאוויר, ואם עכשיו מחשבות התרוצצו לי בראשי עכשיו הן רצות לכל עבר ולא נותנות מנוחה.
עכשיו זה סוגר לי מלא פינות שלא היה לי עליהן תשובות. כמו היחס של מנשה לתמיר, הדוגמה הכי טובה בעצם.
״אתה רוצה להגיד לי שהכרתי את תמיר כשהייתי בת 3?״ שאלתי את אבא שלי והוא הנהן וחייך.
״כן, הוא היה בערך בן שש, היה מגן עלייך תמיד כמו אח גדול.״ הוא סיפר לי, ״תמיד לשלמה הייתה פנטזיה שאתם תתחתנו יום אחד ונהיה משפחה, אני מניח שנסתרות דרכי האל.״ אמר אבא שלי וגרם לי להצדיק אותו לגמרי.
״רגע רגע, תמיר הוא הבן של שלמה? עם השיער השטני הקטן?״ אימא שלי שואלת, ״יא מיה את לא מבינה, הוא היה כל הזמן בא לפה כדי לשחק איתך כשהייתם קטנים.״ אימא שלי אמרה והייתי בהלם שבעצם אני מכירה את תמיר עוד מגיל קטן. "כן אימא זה בדיוק מה שאבא אמר ממש לפני שנייה." אני אומרת לה וצוחקת.
״אני בהלם ממה שאתם מספרים לי עכשיו.״ אלו כל המילים שהצלחתי להוציא מפי.

כשאני נכנסת למשמרת ערב שלי אני קולטת מצד העין שלי את תמיר מדבר בטלפון, שקוע במחשבה כלשהי. אני אוהבת שהוא מסדר את שערותיו לאחור, הוא נראה אלגנטי ממש.
רגע... אני לא זוכרת שאמרתי למנשה שאני רוצה לחזור למשמרות רגיל גם אם זה אומר עם תמיר.
פניתי שמאלה למשרד של מנשה ותיקתקתי בדלת,
״היי מנשה אפשר מילה?״ שאלתי והוא הנהן בחיוך, הוא לא מחייך הרבה.
״אני לא זוכרת שביקשתי לחזור למשמרות עם תמיר, למרות שעכשיו זאת כבר לא בעיה מבחינתי.״ אמרתי לו ונראה שיש לו תשובה לא נעימה כל כך.
״כן זאת החלטה שהייתה מעליי, בעל האולם הורה לי.״ הוא אמר, ״אבל עכשיו מקל עליי לשמוע שזה בסדר מבחינתך ושזה לא פוגע בך.״ הוא אמר ויכולתי להרגיש הקלה אמיתית בקולו.
״הבנתי, תודה בכל אופן.״ אמרתי לו ויצאתי ממשרדו.
למה שדווקא מנהל האולם יהיה לו אכפת ממני ומתמיר?
ההבנה הכתה בי מהר ונזכרתי שאבא של תמיר הוא מנהל האולם.
איך שכחתי דבר שכזה?
אני הולכת לכיוון הבר וכשאני קרובה תמיר כבר שם לב אלי.
״היי מיה.״ תמיר מחייך אלי, ״היי תמיר.״ אני עונה לו באותו טון והוא צוחק מזה קלות.
״אם אני מספרת לך משהו אתה לא מאמין.״ אני מותחת אותו טיפה, מחכה להתלהבות שלו לדעת.
״נו ספרי, יש לי הרגשה שאני אאמין.״ הוא צחק איתי,
״אתמול אבא שלי כנראה זיהה שאתה הבן של שלמה גבאי, חבר מפעם שהיה מאוד קרוב לאבא שלי.״ אני מספרת, תמיר מחכה עדיין שמשהו מעניין יצוץ.
״והוא גם אמר לי שאני ואתה היינו משחקים ביחד כשהיינו קטנים.״ אמרתי לו והוא צחק, ״מה כמו שאנחנו משחקים היום?״ צחקתי,
״נו די תמיר רציני.״ אני מבקשת ממנו להיות רציני בזמן שאני הזאת שצוחקת בכלל.
״הייתי זוכר אם הייתה לי חברה בילדות שקוראים מיה.״ הוא אמר בביטחון ואחרי כמה שניות הוא נהיה בשקט.
״הייתה רק מישהי שקראו לה מימי ולך קוראים מיה.״ הוא אמר ואחרי כמה דקות שהוא הבין שהוא מטומטם הוא חזר בו.
״אני לא מאמין את מימי!״ הוא אמר בהתפרצות,
״כן הגיוני, עד היום אימא שלי קוראת לי ככה לפעמים.״ אני אומרת לו.
״אני עדיין לא מעכל, היינו משחקים מלא ביחד.״ הוא אמר לי מה שכולם אמרו, אני מניחה שאני לא זוכרת את זה כמוהם כי הייתי קטנה יותר.
״רגע אבא שלך זה משה? משה וקנין?״ הוא שואל אותי ואני מהנהנת,
״יואו אבא שלי מה זה ישמח, אני חייב לספר לו.״ הוא אמר לי.
אני מסתכלת על תמיר ואני מבינה שהכימיה שיש בנינו נחתמה עוד ביום הראשון שנפגשנו, עוד אי שם כשהייתי בת 3 ונמשכת עד היום.
״מימיה, קליט נכון?״ הוא שאל וצחקתי בקול רם.
״שלא תעז אפילו.״ אמרתי לו והוא התקרב אלי, ״אני חייב איתך.״ הוא אמר וגרם לליבי לפעום חזק יותר משכבר פעם.
אולי זה באמת היה מעשה הנכון, פשוט לזרום ולתת לחיים להוביל אותי לשם שינוי.

..........................................................................................

יש סוף סוף מתקדמים :)